אם זה היה קורה לכם, מה אתם הייתם עושים? אושר בן לולו, בן 11 בלבד הלומד בבית הספר ז'בוטינסקי הגיע למסגרת הלימודים ביום שני השבוע כמו בכל יום רגיל. היום התנהל כבשגרה, עד שאחת המורות החליטה לכאורה לא להכניס אותו לכיתה בטענה: "הוא הפריע בשיעור הקודם", כך לפחות טען הילד. במקביל, אימו, קרין קיבלה הודעה מאותה המורה ובה נכתב, "אושר החליט שהוא לא משתתף בשיעורי פודקאסט עם הקבוצה שנקבעה לו. הוא לא מעוניין לקחת חלק בשיעורים. תלמידים שלא לוקחים חלק צריכים להיות בכיתה אחרת. הוא לא מעוניין לגשת לכיתה אחרת. הוא יושב כרגע בכיתה שלו לבד ללא השגחה". קרין שקיבלה את ההודעה, צלצלה לבנה, ששהה באותם הרגעים במסדרון בית הספר ושאלה אותו, למה הוא לא מוכן להיכנס לכיתה. הוא השיב לה שהוא כן רוצה, אך המורה אינה מעוניינת להכניס אותו. אחרי שקרין שמעה את דבריו, היא צלצלה חזרה לאותה המורה והציגה בפניה את הטיעון של בנה, וכשהיא שמעה שאושר דיבר בטלפון בכותלי בית הספר, החליטה להשעות אותו. הסיבה שהייתה בפיה: "אסור לאושר לדבר בטלפון בבית הספר".
אביו של אושר:
"כאשר הגיעו השוטרים לבית הספר, הם חיפשו את אושר. הם ניגשו אליו ושאלו אותו, 'אתה אושר?' הוא אמר 'כן' ואז הטיחו בפניו האשמות של זריקת אבנים ושולחנות בבית הספר וכי הוא מסכן את צוות החינוך, ההנהלה והתלמידים. הייתי בשוק. כל הזמן הזה ליוויתי את הילד לאורך כל הדרך בווידאו, שמעתי וראיתי הכל. הוא לא זרק אבנים ובטח לא שולחנות"
קרין יודעת שאסור לדבר בטלפון בכותלי בית הספר, אך לא חשבה שבירור מהסוג הזה יגרום להשעיית בנה. אחרת לא הייתה עושה זאת. לא כך נגמר הסיפור. קרין צלצלה לבעלה, עומר מכיוון שהיא נמצאת בעבודה ואינה יכולה לטפל בנושא, וביקשה ממנו לקחת את המושכות. הוא צלצל לבנו בווידאו דרך הווטסאפ, כדי שיוכל לשמוע ולראות את כל המתרחש. במקביל, צלצל למזכירות בית הספר וביקש לדבר עם מנהלת בית הספר כדי לבדוק מדוע הילד לא יכול להצטרף לשיעור ולחבריו לכיתה. בנוסף, ביקש מאושר להגיע לחדר המזכירות וההנהלה כדי שיוכל לגשת למנהלת במידה ותרצה לדבר איתו. "חייגתי, המזכירה ענתה ואמרה לי שהמנהלת לא נמצאת בשטח בית הספר בעוד שאני רואה את המנהלת דרך מסך הווידאו של הבן שלי אומרת למזכירה להגיד לי שהיא לא מעוניינת לדבר איתי", ", סיפר עומר לראשונה למערכת "שוס הדרך". "אמרתי לה שאני יודע שהיא נמצאת שם וכשהיא הבינה שהיא מצולמת, היא לקחה את הילד, יחד עם הטלפון והוציאה אותו מהמשרד. אושר מאוד נבהל, הוא לא ציפה לתגובה הזו מהמנהלת והחל לצעוק לאביו דרך מסך הטלפון, "תזמין משטרה". אושר ככל הנראה הרגיש מאוים וטען שקיבל מכות יבשות בידיים בעקבות האירוע. "כמובן שלא תכננתי להתקשר למשטרה", חידד עומר, "הבנתי שהילד שלי נמצא במצוקה ואמרתי לו שלא ידאג, שאני בדרך אליו. בזמן שיצאתי לכיוון, ביקשתי ממנו להשאיר אותי במצב ווידאו, שאם יקרה משהו נוסף שידע שאני לצידו. רציתי להרגיע אותו. המנהלת והמורה, החליטו להוציא את שתי הכיתות הסמוכות – ו' ו-ה' לכינוס במסדרון כדי להציג את המצב החמור שנוצר בשעות האחרונות בבית הספר, כשברקע המנהלת כבר הזמינה משטרה".
עומר בן לולו:
"לא הבנתי את הצורך להזמין משטרה. יש אפשרות לקרוא למאבטח של בית הספר, לקב"ט עירוני ואפילו לחוקר נוער אבל למשטרה? אני מאמין שבשביל שהם יגיעו לבית הספר הם היו צריכים לשמוע מהמנהלת שמדובר באירוע חמור, פלילי ומסכן חיים. אחרת הם לא היו מגיעים בכלל"
משטרה? עבור מי?
"עבור הבן שלי. היא צלצלה אליהם לכאורה ואמרה להם שהוא זורק שולחנות ואבנים".
איך אתה יודע שזה מה שהיא אמרה להם?
"כאשר הגיעו השוטרים לבית הספר, הם חיפשו את אושר. אני מזכיר שמדובר בילד בן 11 כן? הם ניגשו אליו ושאלו אותו, 'אתה אושר?' הוא אמר 'כן' ואז הטיחו בפניו האשמות של זריקת אבנים ושולחנות בבית הספר וכי הוא מסכן את צוות החינוך, ההנהלה והתלמידים. הייתי בשוק. כל הזמן הזה ליוויתי את הילד לאורך כל הדרך בווידאו, שמעתי וראיתי הכל. הוא לא זרק אבנים ובטח לא שולחנות. היה נשמע לי מאוד מוזר. שניות לאחר מכן, אחת המורות אמרה, 'לא, הוא לא זרק אבנים ושולחנות ולא מסכן את חיינו, הוא פשוט מסרב ללמוד'".
על אי רצון ללמוד מזמינים משטרה?
"אני שאלתי את אותה השאלה", תהה עומר. "לא הבנתי את הצורך להזמין משטרה. יש אפשרות לקרוא למאבטח של בית הספר, לקב"ט עירוני ואפילו לחוקר נוער אבל למשטרה? אני מאמין שבשביל שהם יגיעו לבית הספר הם היו צריכים לשמוע מהמנהלת שמדובר באירוע חמור, פלילי ומסכן חיים. אחרת הם לא היו מגיעים בכלל. נראה לך שמשטרה מגיעה לכל מקום כי ילד לא רוצה ללמוד או יוצר אי סדר בכיתה? לא שמעתי על דבר כזה".
מה קרה לאחר מכן?
"אושר היה מאוד מבוהל. חשב שהשוטרים הגיעו לעצור אותו ולקחת אותו לכלא. ראיתי ילד ללא חמצן, לבן ומפוחד. הגעתי בדיוק שלוש דקות אחרי שקרה המקרה, ראיתי את הילד שלי לצד המשטרה, לא הבנתי מה אני רואה בעיניים שלי", סיפר בכאב עומר. "לילד שלי יש לב זהב, הוא לומד ומשקיע ועל דבר כזה מזמינים לו משטרה? אני לא יכול להסביר מה אני מרגיש בכלל", אמר עומר. "בזמן שאני מדבר עם השוטרים ומסביר להם מה היה, הילד שלי נצמד אליי מפוחד, ועשה ממש פיפי בתחתונים מרוב פחד. הוא שאל אותי, 'אבא הם ייקחו אותי לכלא?', לקח לי המון שעות להרגיע אותו. מאותו המקרה הוא לא היה מוכן ללכת לחוגים או לצאת להיפגש עם חברים".
"אושר היה מאוד מבוהל. חשב שהשוטרים הגיעו לעצור אותו ולקחת אותו לכלא. ראיתי ילד ללא חמצן, לבן ומפוחד. הגעתי בדיוק שלוש דקות אחרי שקרה המקרה, ראיתי את הילד שלי לצד המשטרה, לא הבנתי מה אני רואה בעיניים שלי"
"לילד שלי יש לב זהב, הוא לומד ומשקיע ועל דבר כזה מזמינים לו משטרה? אני לא יכול להסביר מה אני מרגיש בכלל", אמר עומר. "בזמן שאני מדבר עם השוטרים ומסביר להם מה היה, הילד שלי נצמד אליי מפוחד, ועשה ממש פיפי בתחתונים מרוב פחד"
עומר מספר שכאשר השוטרים הגיעו והוציאו את הילד מבית הספר, הוא הסתכל על כל השכבה של אושר רואה אותו עוזב את בית הספר בלווי משטרתי. "זה היה נורא, ראיתי אותו, ראיתי אותם והבנתי את הסיטואציה", אמר עומר. "אם רק היית יודעת כמה מעליבים אותו בבית הספר ומכנים אותו 'הומו' כי הוא משחק עם בנות ועושים עליו חרם בגלל זה, היית מבינה כמה זה קשה עבורו. במקרה הזה, ההנהלה עשתה לילד חרם, בכך שהם לא הסכימו לו להיכנס לכיתה, לא הסכימו להצטרף לכינוס הכללי שהצוות עשה בעקבות המקרה וגרמו לו להרגיש לא שייך. הייתי צריך להגיד לילד שלי, אתה שייך, תלך ביחד עם החברים שלך לכיתה. השוטרים בסופו של דבר הבינו את המקרה, וחיבקו את הילד כשהבינו את הסיטואציה במלואה. למרות שהם הרגיעו אותו, עדיין הוא היה חיוור ומלא בפחד".
עומר הרגיש שפגעו בנפש של הילד שלו, "הם הזמינו לו משטרה על מה? על זה שהוא צילם את ההתנהגות שלהן כלפיו? כי הוא רצה להיכנס לכיתה? אני לא מצליח להבין את זה. יום אחרי המורה החליטה לא להגיע לכיתה כי היא טענה שמצבה הנפשי לא טוב. אני לא מטיל ספק בזה, אבל על מה את טוענת שהמצב הנפשי שלך לא טוב? על שהילד שלי רצה להיכנס לשיעור וללמוד ולא רצית? מה אני מפספס? עכשיו בקבוצה של הכיתה עושים לאושר משפט שדה. לילד שלי! על מה?".
"הם הזמינו לו משטרה על מה? על זה שהוא צילם את ההתנהגות שלהן כלפיו? כי הוא רצה להיכנס לכיתה? אני לא מצליח להבין את זה. יום אחרי המורה החליטה לא להגיע לכיתה כי היא טענה שמצבה הנפשי לא טוב. אני לא מטיל ספק בזה, אבל על מה את טוענת שהמצב הנפשי שלך לא טוב? על שהילד שלי רצה להיכנס לשיעור וללמוד ולא רצית? מה אני מפספס?"
יצא לך להיפגש עם גורם בכיר ממשרד החינוך לאחר המקרה?
"כן, הגענו לשיחה עם המפקחת של אגף החינוך, חשבתי שהיא תבוא לדבר איתי ולבדוק מה קרה או לפחות לתת נזיפה למנהלת על ההתנהלות שלה. במקום זה, קיבלתי נזיפה על רמת החינוך שלי. על כך שאמרתי לילד שלי להוציא את הטלפון ולצלם כי בכותלי בית הספר זה אסור. על זה? לימדתי את הילד שלי להתגונן. הילד שלי רעד מפחד ועד עכשיו כשהוא שומע ניידות הוא בוכה. הילד שלי נמצא בחרדות והוא מרגיש גמור. כולם מדברים, ההורים, המורים והצוות. הילד שלך ככה והילד שלך ככה. על מה אתם מדברים?", אמר בתסכול עומר, "אני ראיתי והייתי עד להכל, אתם צוחקים עליי? אף אחד לא יברח מהאחריות הפעם, גם אם אצטרך ללכת איתם לבית המשפט ולכל ערוצי התקשורת – זה מה שאעשה. מיד אחרי השיחה ירדתי להגיש תלונה במשטרה על הסיפור".
למה פנית אלינו?
"אני רוצה להעיר את כל מערכת החינוך. שההורים ידעו שהילדים שלנו נמצאים תחת סכנה איומה. יש נפשות מאחורי זה, יש ילדים שעומדים מאחורי זה. הילד שלי לא צריך להרגיש שהוא מנודה חברתית. הוא לא רוצח, הוא ילד טוב ומבחינתי זה לא יעבור לסדר היום".
יום רביעי אושר היה אמור לחזור לבית הספר לאחר שלושה ימים בהם היה מושעה. עומר וקרין, הוריו קיבלו שיחת טלפון מהמפקחת ביום שלישי בערב, ככל הנראה לאחר הפנייה של מערכת "שוס הדרך" לדוברות המחוזית. היא וצוות נוסף שנכח בשיחה, הבהירו להורים שהילד לא צפוי לחזור לבית הספר ביום רביעי. לפי עומר וקרין, "היא אמרה לנו שהתקבלה החלטה בהנהלה ובמשרד החינוך שאושר יוכל לחזור ללימודים אך במתכונת שונה – בשבועיים הקרובים הוא ילמד ארבע שעות בשבוע, בכיתה נפרדת ולא בכיתת האם שלו. בשיחה הן אמרו לנו שהן לא חושבות שנכון שאושר יחזור לבית הספר כאילו כלום לא קרה, ולכן החזרה שלו צריכה להיות הדרגתית. למה יש לילד שלי חיידק? זה נראה לך הגיוני? זה מקומם. הם עושים מהילד שלי כאילו הוא מהעולם התחתון. הסברנו להם שהילד שלנו לא עשה שום דבר רע, שהוא רוצה לחזור למסגרת הלימודים כי הוא צריך מסגרת. היא בתגובה אמרה לו שזו החלטה שהתקבלה מלמעלה מכיוון שאושר התנהג בצורה לא חוקית בבית הספר, כמו: הוציא טלפון וצילם את התלמידים, המנהלת והמורה בטלפון שלו וזרק אבנים. הסברתי להן שהוא לא זרק אבנים והוא לא צילם תלמידים או את חברי ההנהלה ושאם כך הטענה, שיוציאו את המצלמות של בית הספר ויוכיחו שהוא זרק, צילם וכל טענה אחרת. אם הוא זרק אבנים, זה משהו אחר. אבל אני הייתי איתו לאורך כל האירוע, ולא ראיתי שום אבן שנזרקה.
"הגענו לשיחה עם המפקחת של אגף החינוך, חשבתי שהיא תבוא לדבר איתי ולבדוק מה קרה או לפחות לתת נזיפה למנהלת על ההתנהלות שלה. במקום זה, קיבלתי נזיפה על רמת החינוך שלי. על כך שאמרתי לילד שלי להוציא את הטלפון ולצלם כי בכותלי בית הספר זה אסור. על זה? לימדתי את הילד שלי להתגונן"
"פנינו לעורך דין שייצג אותנו", סיפרו עומר וקרין. "הוא פנה אל המפקחת ואל המנהלת וביקש מהן להציג פרוטוקול מסודר של ההחלטה החדשה. הן לא היו מוכנות לדבר איתו ובכל פעם שהוא ניסה לדבר איתן, הן ניתקו לו את הטלפון בפנים בטענה – שהן לא מדברות עם עורך דין אלא רק עם ההורים של אושר. הצעתי שהיועץ המשפטי ישוחח איתו, אבל גם לזה הן לא הסכימו".
לפי הוריו של אושר, עורך הדין שמייצג אותם ניסה להבין את הפעולות שצוות ההוראה וההנהלה קיבלו במהלך האירוע כמו, להוציא שתי שכבות של תלמידים למסדרון ולהסביר להם על האירוע החמור שנעשה. לטענת עורך הדין, אם הילד היה כל כך מסוכן כפי שהן טוענות, אז מדוע הן לא בודדו את התלמידים האחרים ממנו? מה הן ניסו לעשות? לקדם חרם? בושה? השפלה? אם הוא זרק אבנים, איך הן לא חששו שהוא יפגע בילדים אחרים? כמו גם לגבי זריקת השולחנות. אם האירוע חמור כפי שהן תיארו, למעשה הן היו צריכות להגן על הילדים האחרים ולקבל החלטה שקולה ואחרת. כאמור, צוות ההנהלה לא היה מוכן לשוחח עם עורך הדין ועד לסגירת הגיליון, לא התקבלו תשובות לתהיות השונות של עורך הדין.
תגובת משרד החינוך: "נעשה בירור ראשוני של האירוע, מפאת צנעת הפרט, לא נרחיב מעבר לכך".
תגובת העירייה: "האירוע בבית הספר ז'בוטינסקי הוא אירוע אלימות חריג המטופל על ידי משרד החינוך. מטעמי צנעת הפרט לא נכנס לפרטיו. צוותים ממנהל חינוך בעירייה מעורבים במתן מענה. כעת האירוע, כאמור, מטופל על ידי משרד החינוך וצוות בית הספר נוהג על פי הנחיות משרד החינוך".
תגובת המשטרה: "שוטרים הוזעקו למקום בעקבות דיווח שהתקבל ולאחר שהתברר בקטין מתחת לגיל עונשין, לא קיימת סמכות לחקירתו בנסיבות העניין. לעניין תלונה שהוגשה, זאת נמצאת עדיין בחקירה, בוצעו ועדיין מבוצעות פעולות חקירה נוספות במטרה להגיע לחקר האמת".
"הילד שלי רעד מפחד ועד עכשיו כשהוא שומע ניידות הוא בוכה. הילד שלי נמצא בחרדות והוא מרגיש גמור. כולם מדברים, ההורים, המורים והצוות. הילד שלך ככה והילד שלך ככה. על מה אתם מדברים?", אמר בתסכול עומר, "אני ראיתי והייתי עד להכל, אתם צוחקים עליי?"
