יצחק לוי ה"יד (בן 26) אהב כל אדם באשר הוא אדם. רבים מבין החברים שלו סיפרו בהלווייתו עד כמה היה לו חשוב לאהוב את הפנימיות של האדם, לעזור, להיות בנתינה ולהתחבר לטבע ולבורא עולם. משפחתו סיפרה שכחודש לפני הירצחו, הוא החל בהליך התחזקות והתקרבות לרוחניות שבו, והיה מין האנשים המיוחדים שהיו יודעים דברים שעתידים לקרות. "אני בטוח שהוא ידע על המלחמה", סיפר לראשונה למערכת "שוס הדרך" אבי לוי, אחיו. "הוא היה מבין האנשים שידעו דברים לפני שהם קורים". יצחק ככל הנראה ידע על הטבח שקרה בפסטיבל "נובה" אך לא שיער שהוא יסיים שם את חייו. "לא ידענו שהוא נסע למסיבה", אמר אבי. "גילנו את זה בדיעבד, ולפי פרטי המידע שאספנו, הצלחנו להבין שהוא גם לא היה אמור להיות שם. רק בשעות המאוחרות של הלילה הוא החליט לנסוע, הגיע בסביבות 5 לפנות בוקר, ושעה אחרי קרה מה שקרה. היינו בהלם, לא עלה בדעתנו שנקום בבוקר של שמחת תורה לחיפוש אחר אחינו".

מאה ימים חלפו מאז האסון והטבח הנורא בדרום. משפחתו של יצחק לוי, מחליטה לספר על הדמות שהיה בחייו, מה קרה ברגעיו האחרונים, מי הוא היה ומה היו הכישרונות שלו, ונפרדת במילים אחרונות מאישיות שהייתה מאוד אהובה, דומיננטית ובלתי נפרדת מהמשפחה.

"יצחק היה מיוחד", אמר אחיו אבי (24). "הוא היה אהוב על הבריות ואוהב את הבריות באופן ייחודי לו. תמיד התחבר לאנשים שהיה קשה להתחבר אליהם. אפשר היה לראות את זה בסביבה שלו, כשכל אחד היה שונה ואחר. היו לו חברים חסידים והיו את החבר'ה שיצאו איתו למסיבות. חברים מכל הגוונים", הדגיש אבי. "הוא ידע לקבל כל אדם, לא עניין אותו מי הוא ומה הוא עושה, עניין אותו הנפש והאדם. וזה מה שחיבר אותו לכולם".

במה הוא התעסק בתקופה האחרונה?

"הוא נכנס ללימודים, השקיע על תואר ודי השקיע בעצמו. אני זוכר שהוא דיבר איתי כשהיינו ביחד באומן, ואמר לי שהוא רוצה לעשות סיבוב בעולם. מעבר לזה בחודשיים האחרונים הוא התחזק מבחינה רוחנית. עשה שיעורי תורה והתקרב לבורא עולם מתוך מקום של אמונה ואהבה אמיתית".

סיפרת שהוא היה יודע דברים שהולכים לקרות. תוכל לפרט?

"כן. היו לו תחושות בטן, אני די בטח שהוא ידע מה הולך לקרות בדרום וגם בטוח שהוא כתב את זה בטלפון הנייד שלו, אותו לא מצאנו עד היום. היה לו מקרה של תאונת אופנוע לפני כשנה. לילה לפני התאונה הוא חלם על התאונה וידע שהיא הולכת לקרות. יום למחרת הוא רצה לסדר את האופנוע וחבר שלו רצה להצטרף אליו. יצחק מבחינתו לא רצה להביא איתו עוד אדם, בידיעה שהולכת לקרות תאונה. הוא פחד מזה. הוא ביקש מהחבר שישלח לו הקלטה שהוא לוקח על עצמו אחריות. החבר שלח לו הקלטה כמו שהוא ביקש והצטרף אליו. באותו היום הוא עשה תאונה בכביש המנהרות כי הבלמים שלו לא עבדו. את מבינה? אשכרה הוא ידע על זה לפני וגם הקליט את החבר שלו כי פחד שיקרה לו משהו. זה משהו מדהים לדעת על יצחק".

אבי אחיו:

"הוא היה אהוב על הבריות ואוהב את הבריות באופן ייחודי לו. תמיד התחבר לאנשים שהיה קשה להתחבר אליהם. אפשר היה לראות את זה בסביבה שלו, כשכל אחד היה שונה ואחר. היו לו חברים חסידים והיו את החבר'ה שיצאו איתו למסיבות. חברים מכל הגוונים"

אבי אחיו מספר שיצחק ה"יד אהב מאוד את הטבע. "הוא היה אוהב את האדמה שבורא עולם נתן לנו", הסביר. "מבחינתו זו הייתה מתנה וגם החיים. יצחק גם אהב חיות וטיפל בהן, ותמיד כשהייתי מסתכל עליו אני זוכר שראיתי אדם שהיה לו חיבור מיוחד לטבע. כאחי הגדול הוא היה עבורי דוגמה".

אילו דברים תזכור ממנו?

"יצחק לא היה מפונק. כשהוא עבר את התאונה ונפצע, באתי לעזור לו ולסעוד אותו טיפה כי היה מצב שהוא לא יכל לעמוד על הרגליים. והוא לא רצה שאעזור לו. הוא לא היה מסוגל לראות אותי עוזר לו, הוא היה חייב לקום ולעשות. הייתי צריך להושיב אותו בכוח. הוא לא היה מפונק באופי שלו, גם בשבוע שלא ידענו מה קורה איתו, התקווה הכי חזקה שהייתה לי שהוא היה בן אדם הישרדותי. הוא היה שורד הכל והיה מתמודד עם הכל". בתקופה שיצחק שהה בבית החולים אבי מספר, שברגעים האלו הם התקרבו מאוד. "הרגשתי שם כמה החיבור שלנו הוא חזק", סיפר בהתרגשות. "היינו יוצאים למסיבות יחד ומבלים. אני הייתי המפונק מבנינו, ופחות הישרדותי הוא היה דמות להערצה עבורי".

אילו תכונות מיוחדות היו ליצחק?

"הייתה לו אהבת חינם. כל מי שסובב אותו היה מחובר אליו. כולם מספרים על אדם שהיה איש השיח היחיד שלהם, בן אדם שמבין אותם. אחת התכונות הכי חזקות שלו שהוא היה מבין את האנשים שהיה הכי קשה להבין".

למה אתה מתגעגע הכי הרבה? מה יהיה לך חסר?

"החוסר הכי גדול שלנו שהוא לא יהיה איתנו. שלא נשמע אותו, שלא אוכל להתקשר לאחי יותר. זה בגדול החיסרון והחור הכי גדול שיכול להיות. אחי היה אדם מדהים, היה אוסף מלא אנשים אליו הביתה, גם חסרי בית והיה נותן להם מפלט. לצערי לא הספקנו להיות איתו הרבה בזמן האחרון כמשפחה, הוא היה אמור להגיע בסוכות ובשמחת תורה. הפעם האחרונה שזכינו לראות אותו היה ביום שהוא בא לעזור לבנות את הסוכה. זה קשה".

מה לא יודעים על יצחק?

"מה שהרבה לא יודעים שיצחק היה אוהב לצאת למסיבות טבע והיה מגיע לשם מתוך אהבה גדולה לטבע ולמוסיקה. הוא לא היה מגיע למקומות האלו כי הוא היה משתמש בסמים וכאלה, הוא אפילו לא היה קרוב לזה. היה לו חיבור עוצמתי לטבע ולבריאה שברא לנו הבורא. הוא היה נהנה מהאווירה ומהמוסיקה. הוא אהב את זה וזה עשה לו טוב. לפני שהוא נרצח הוא ממש השקיע בעצמו וצפה לעצמו עתיד, אבל הכל נגדע ברגע".

"הוא היה אוהב את האדמה שבורא עולם נתן לנו", הסביר אבי. "מבחינתו זו הייתה מתנה וגם החיים. יצחק גם אהב חיות וטיפל בהן, ותמיד כשהייתי מסתכל עליו אני זוכר שראיתי אדם שהיה לו חיבור מיוחד לטבע. כאחי הגדול הוא היה עבורי דוגמה"

מה עוד הוא היה אוהב לעשות?

"הוא היה אוהב יצירה ונגינה. כשהלכנו לבקר בדירה שלו, ראיתי ממש מלא חפצים כשלכל חפץ היה סיפור. הוא היה אוהב את זה".

מה הייתם אוהבים לעשות יחד?

"היינו אוהבים לצאת למסיבות יחד. ליהנות מהמוסיקה בטבע. האווירה הזו הייתה בשבילנו משחררת ומחברת. בילדות היינו משחקים המון, יצחק היה אוהב לרכוב על אופנועים, אחרי התאונה הוא טיפה הפסיק. אבל מאז ומתמיד הוא אהב אופנועים".

מה היה מצחיק אותו?

אבי צוחק. "ליצחק היו בדיחות משלו. אני הייתי הלחוץ, המודאג ויצחק היה הרגוע. כל פעם שהייתי נראה לו רציני הוא היה אומר לי משפט מרגיע וזה היה פשוט מצחיק אותי, גם עכשיו. תמיד היה שובר את הקרח. זה היה יצחק".

ידעתם שהוא הולך לפסטיבל בנובה?

"הוא לא היה אמור להיות שם. זה קטע, אבל רוב האנשים שלא היו צריכים להיות – היו שם. משמיים הדבר הזה נכתב להם. בתכנון הוא לא היה אמור להיות שם, הוא היה אמור להתארח אצל משפחה של חבר. שתביני שכל החברים שבדרך כלל יוצאים איתו לא היו איתו. אחד מהחברים הטובים שהיו איתו נסע יחד איתו, יהודה בכר. לא ברור מה קרה שהוא קיבל סוויץ' והחליט לנסוע לשם".

איך גילית שהוא היה בפסטיבל?

"רק בשבת בבוקר גיליתי שהוא נסע למסיבה. לא ידעתי בכלל. כשגיליתי הייתי בשוק". אבי עוצר לרגע ועולה בו רצון להוכיר תודה לאנשים שהיו שם ברגעים האלו, "אני רוצה להוכיר תודה, לראשת העירייה של בית שמש, על כל הסיוע במשך כל הדרך. היא הייתה שם, נתנה לנו את העזרה ונתנה לנו את המענה, בין בשבעה, בין בסעודת 30, היא הייתה בכל מקום, היא עזרה ותמכה ונתנה מענה לכל מה שהיינו צריכים. ולא מובן מאליו. אגף הרווחה בית שמש וכל מי שעזר ותמך, ועזרו, בין אם מכירים ובין אם לא. זה ממש דברים שחיזקו אותנו ואת המשפחה, ואת כולם. הכרת תודה לכל מי שהיה ותמך".

"הייתה לו אהבת חינם. כל מי שסובב אותו היה מחובר אליו. כולם מספרים על אדם שהיה איש השיח היחיד שלהם, בן אדם שמבין אותם. אחת התכונות הכי חזקות שלו שהוא היה מבין את האנשים שהיה הכי קשה להבין"

אבי, הצלחתם לקיים שיחה אחרונה? לדבר לפני שהכל הסלים?

"לא הייתה לנו שיחה אחרונה. בפעם האחרונה שדיברנו היינו יחד באומן".

האם היה לכם מושג מה בדיוק קורה בפסטיבל נובה?

"בעיקרון לא כל כך. אחרי ששמעתי שהוא שם, האמנתי שהוא ישרוד את זה והכל יהיה בסדר. הוא ידע להתמודד עם המצבים הכי גרועים שיש. נאחזתי באמונה הזו. והיו לי רגעים קשים של חוסר וודאות. הוא חטוף? מה קורה איתו? כל הפחדים והשאלות היו שם".

מה התחושות שהיו לכם?

"בשבוע שהכל קרה, היו לנו תחושות קשות ובתוך עצמנו היינו מוכנים להכל. מוכנים לכל מצב. ההתמודדות עם המצב לא הייתה פשוטה. אני באופן אישי לא יכולתי לעבוד וכל מה שעניין אותי ואת המשפחה היה לחפש אותו. היינו בכל המקומות, בבתי החולים בכל רחבי הארץ, הגענו לשטח האש וגם שם חיפשנו תוך כדי שאנחנו מסכנים את עצמנו. לא היה בא בחשבון מבחינתנו לשבת בבית ולחכות לתשובות, בייחוד אחרי שראינו מה קרה שם".

מתי הודיעו לכם שהוא נרצח?

"הודיעו לנו רשמית במוצאי שבת. הגיע שוטר וחייל לבית של ההורים והם קיבלו את הידיעה הקשה. הם התקשרו אליי וביקשו שאגיע ועוד לא ידעתי מה הסיבה בדיוק כי הם לא סיפרו לי. אבל בתוך תוכי הרגשתי. הבשורה שברה אותנו. כל המשפחה נשברה. זה הדבר הכי קשה שיכול לקרות למשפחה. האסון כבד.

"שתביני שתוך כדי שקיבלנו את הידיעה, אבא שלי צריך לחפש איך הוא קובר את הבן שלו ולהתמודד מול המשרדים ולחפש ולדעת איך זה עובד. איך קוברים במצב כזה? כי זה מצב לא פשוט או רגיל".

"אחי היה אדם מדהים, היה אוסף מלא אנשים אליו הביתה, גם חסרי בית והיה נותן להם מפלט. לצערי לא הספקנו להיות איתו הרבה בזמן האחרון כמשפחה, הוא היה אמור להגיע בסוכות ובשמחת תורה. הפעם האחרונה שזכינו לראות אותו היה ביום שהוא בא לעזור לבנות את הסוכה. זה קשה"

האם אתם יודעים מה קרה בדיוק? יצא לכם לקבל תמונה מלאה?

"קיבלנו תמונה, אבל הכל לכאורה. ממש אספנו פיסות מידע מכל מי שהיה איתו ברגעים האחרונים. ממה שאנחנו יודעים יצחק היה במסיבה. הוא הגיע בשעות הבוקר אחרי שהבנו שהוא לא היה אמור להיות שם בכלל. סביב 4:00-5:00 בבוקר הוא נכנס למסיבה, הוא וחבר היו ברכב. שניהם החליטו לנוח לפני שמתחיל האקשן. בזמן שהם נחים התחיל הבלגן. סביבה 6:00 בבוקר התחילו הטילים וגם היריות באותו הזמן. חבר אחר שלו שהיה במקביל ברכב, יצא לכיוון אחד ובאותו כיוון הוא רואה בן אדם ירוי. והוא קולט שהמשך הדרך חסומה. הוא הסתובב לכיוון המסיבה, כדי לנסות לעבור מהצד שני. הוא עובר ליד אח שלי ומודיע לו שיש מחבלים בשטח. אחי מתעשת ומקפל את הדברים כדי לצאת משם. עד כמה שהבנתי אחי הלך באותו הרגע לקרוא לאיזה מישהי במסיבה, ואחרי כמה זמן לא הצליח למצוא אותה. ואז הם עלו לרכב והתחילו לנוע. זה מה שהבנתי מחבר שלו שהיה איתו בקשר טלפוני כל הזמן. והוא אומר לו תיסע לכיוון השני, ואז אחי אומר לו לנסוע לכיוון אחר ובסוף הוא התעקש ונסע לכיוון שבו היו המחבלים. הוא קלט את המצב, הסתובב וחזר לכיוון השני.

"בדרך הוא עבר במסיבה", המשיך לספר אבי. "ואז על הדרך הוא רואה כבר שיש פצועים ובלגן ויריות. הם ירדו לעזור לבחורה שהם ראו ועזרו לה לעלות לרכב. אחר כך הם התחילו לנסוע לכיוון השני ולפי מה שהבנתי, כבר בדרך חבר שלו יהודה בכר קיבל יריה כשהוא היה על ההגה ונפל על ההגה. אחר כך זרקו עליהם בקבוק תבערה על האוטו והרכב התחיל לעלות באש. אח שלי יצא מהאוטו וניסה לעלות לתא הנהג. באותו הרגע התחילו יריות לכיוונם והוא נפגע ומת במקום. הבחורה שהייתה איתם נחטפה וניצלה (הרחבה בהמשך). זה המידע שאספנו, עד היום לא קיבלנו מידע מדויק מהמדינה".  

איך הגבתם שגילתם על הירצחו?

"המשפחה התרסקה. מאוד קשה להכיל ידיעה כזו. לא ידענו מה עדיף – שהוא יהיה חטוף או נרצח? ידענו שבכל המקרים המצב שלו לא היה קל".

מה חבריו סיפרו עליו בשבעה ובהלוויה?

"הם סיפרו עליו סיפורים מאוד מצמררים. על זה שהוא ידע שהולך לקרות לו משהו כזה, על שהוא מאוד התקרב לבורא עולם באותו תקופה, חיזק אנשים ועשה שיעורי תורה בבית. הם סיפרו שהוא היה בן אדם אחר באותו החודש, ממש התקרב לבורא עולם, לקח יוזמה על עצמו והפך לבן אדם אחר בחודש האחרון שלו בחיים".

מה הייתם רוצים שיזכרו ממנו?

"את הדרך שלו. הוא תמיד רצה שתהיה אחדות בעם. הפילוג שהיה פה לפני המלחמה היה לו מאוד קשה. והוא ניסה כמה שאפשר לקדם אחדות ואהבה של בן אדם לחברו. זה היה הדבר שהוא הכי רצה שיהיה כאן".

מה הדברים שהוא היה נוטה לומר הרבה?

"הוא תמיד היה אומר – אל תתייחסו למעטפת אלא למה שיש לבן אדם בתוך הלב".

מה לדעתך הוא היה אומר עכשיו על כל המצב אם הייתם שואלים אותו?

"שעצוב שהגענו למצב הזה כדי להתאחד. שאנחנו עם מאוחד, ותמיד היינו. צריך פשוט לזכור ולהזכיר את זה".

אם הוא היה כאן עכשיו, איך הוא היה רוצה שתתנהגו/תגיבו?

"אני מאוד מאמין שהוא היה רוצה שתהיה אחדות במשפחה, שנהיה חזקים אחד עם השנייה. ומקורבים אחד לשנייה. הוא גם היה מאוד רוצה שנשחרר שלא נהיה באבל עליו הרבה זמן".

משהו אחרון שהיית רוצה להגיד?

"להאמין שהכל לטובה. בורא עולם מוריד אותנו לשאול תחתיות כדי שנעריך ונלמד להעריך את הדברים מתוך אמונה שלמה ולא מתוך מקום של ריצוי. מי שרוצה לעשות משהו שיעשה את זה מתוך אהבה אמיתית ובאמונה שלמה".