יום העצמאות ה-77 למדינת ישראל מזכיר לנו את זכות הקיום שלנו בעולם. כל כך הרבה מלחמות עברנו, מהגלות ועד לשטחי ישראל. נלחמנו על האדמה שבה אנחנו דורכים ועומדים כל יום. כל דקה. כל נשימה. ובזמן שאנחנו נלחמים – אנחנו מאבדים, יקרים ויקרות, חיילים וחיילות, אזרחים ואזרחיות – שנלחמו בזעת אפם למען המדינה.
השבוע אנחנו נעמוד שתי דקות לזכרם וכמה שעות לאחר מכן נחגוג למענם. ובזמן הזה, חשוב לזכור ולהיזכר בסיפורים, של מי שהותיר כאן מורשת וגבורה וגם מי שנותר חי ואמיץ מספי לספר את סיפורו ואת סיפור הלוחמים שאינם.
פגשתי השבוע את לוחם יחידת הניוד 444 מ' (השם המלא שמור במערכת) בן 21 בלבד מבית שמש. כשהוא התגייס לשירות הצבאי, לא היה לו מושג שהוא ייקח חלק בלחימה אמיתית, כפי שאבות אבותיו לקחו. בשירות שאליו התגייס לפני כ-3 שנים הוא היה אחראי על הכשרות של נהגים בצה"ל, על כל מיני כלים מיוחדים וקצת אחרי שסיים את ההכשרה – יצא לפיקוד והיה מפקד שיירה כמה חודשים ואז, מבלי הכנה מראש, פרצה המלחמה. "אני מרגיש שהשירות הסדיר שלי היה שונה מכל שירות אחר. למעט מאוד אנשים יוצא להילחם בתור חיילים סדירים", סיפר מ'. "היום בדיעבד אני מודה על זה. זו תחושת משמעות גדולה. הצלחתי לעשות דברים מדהימים בגיל כל כך צעיר ואני חושב שזה מטורף. אני מודה לבורא עולם כל בוקר שהוא נתן לי את הזכות להציל חיים של חיילים ומשפחות ולהילחם על המדינה שלי".
"אני מרגיש שהשירות הסדיר שלי היה שונה מכל שירות אחר. למעט מאוד אנשים יוצא להילחם בתור חיילים סדירים", סיפר מ'. "היום בדיעבד אני מודה על זה. זו תחושת משמעות גדולה. הצלחתי לעשות דברים מדהימים בגיל כל כך צעיר ואני חושב שזה מטורף"
איך באופן כללי עבר השירות שלך?
"היה לי שירות משמעותי. כל יום שהגעתי לבסיס הרגשתי שאני רוצה לקום, שאני שמח לקחת חלק ממשהו גדול. זה שירות שכל בוקר הייתי קם ומבין איזו זכות יש לי לעשות את מה שאני עושה".
אם הייתי שואלת אותך לפני כמה שנים, רגע לפני הגיוס, מה הסיבה שהתגייסת לצבא – מה היית אומר לי?
"שכל אחד במדינה מגיע לשלב שהוא צריך לתרום ושזה סוף סוף התור שלי להחזיר למדינה".
האם החלטת לבד ללכת על התפקיד הזה?
"כן, ההורים שלי לא רצו שאני אתגייס לשירות קרבי ושאמרתי להם שאני לא רוצה לעשות שירות אחר, אמא שלי לא הייתה מוכנה לשמוע. אבל אחרי שדיברתי איתה והסברתי לה היא מאוד תמכה בי".
רגע לפני שהתגייסת לשירות הצבאי שלך, מה ריגש אותך?
"שהגיע התור שלי להתגייס הייתי עם פרפרים בבטן. במיוחד שהתגייסתי לתפקיד שרציתי מההתחלה. רק רציתי שיתחיל כבר החלק שלי לשמור על המדינה. במיוחד שאני בא מבית ציוני".
"זה ישמע הזוי אבל לא הרגשתי כלום באותו רגע. איך כשהגענו התחלנו לעבוד על אוטומט. פשוט עשינו דברים בלי לחשוב. רק יומיים וחצי אחרי זה כשחזרנו לבסיס הבנתי מה עבר עלי והתחלתי לעכל את כל מה שראיתי"
לאורך כל השירות הצבאי שלך היית ברצועת עזה. איפה היית כשפרצה המלחמה?
"שפרצה המלחמה הייתי בבית. אני לא אשכח את השיחה של הקצין שלי באותו בוקר שאמר לי 'בוא לבסיס כמה שיותר מהר' והוקפצנו".
האם היו לך פחדים? אולי שיקרה לך משהו בשירות הצבאי
"כן ברור. אבל כחלק מההכשרה שלנו מלמדים אותנו להניח את הפחדים האלה בצד כדי למנוע טעויות בשדה קרב. אז הפחדים נעלמו עם הזמן".
"היו רגעים אחרי ה-7 באוקטובר שחשבתי לעצמי לעזוב את הכל, אבל המחשבה על זה עברה באותה מהירות שהיא באה. יצא לי להציל חיי אדם. אין תחושה עילאית יותר מזה ואני הכי שמח בעולם שנפלה בחלקי הזכות"
"היו רגעים אחרי ה-7 באוקטובר שחשבתי לעצמי לעזוב את הכל, אבל המחשבה על זה עברה באותה מהירות שהיא באה. יצא לי להציל חיי אדם. אין תחושה עילאית יותר מזה ואני הכי שמח בעולם שנפלה בחלקי הזכות"
איך הרגשת כשגילית על המלחמה?
"בהתחלה הרגשתי כמו בוקס בבטן ולא הבנתי עד כמה המצב חמור, ככל שהזמן עבר הבנתי מה קורה. בהתחלה קפצנו לאזור קיבוץ בארי, נסענו לשם מבלי לדעת באמת מה המצב שם. היה בלגן גדול. אף אחד לא הבין מה קורה וכל מי שהיה איתי שם זה אנשים שהגיעו על דעת עצמם. אזרחים. בהתחלה נלחמנו בשביל לטהר את השטח, אבל לאט לאט הבנו איפה יש אנשים תקועים. ואז נסענו לכיוונם והתחלנו לחלץ חיילים ומשפחות".
איך הרגשת שראית את כל מה הפצועים והמראות הקשים?
"זה ישמע הזוי אבל לא הרגשתי כלום באותו רגע. איך כשהגענו התחלנו לעבוד על אוטומט. פשוט עשינו דברים בלי לחשוב. רק יומיים וחצי אחרי זה כשחזרנו לבסיס הבנתי מה עבר עלי והתחלתי לעכל את כל מה שראיתי".
היו רגעים שם שנשברת?
"היו רגעים אחרי ה-7 באוקטובר שחשבתי לעצמי לעזוב את הכל, אבל המחשבה על זה עברה באותה מהירות שהיא באה. יצא לי להציל חיי אדם. אין תחושה עילאית יותר מזה ואני הכי שמח בעולם שנפלה בחלקי הזכות".
מה דעתך על המחדל?
"אני פחות מתעסק בזה. אני חושב שהיה מחדל אבל אני רוצה להאמין שכל חייל נתן מה שהוא יכל ותרם את החלק שלו. אנחנו עם של אנשים מדהימים ואני חושב שבמלחמה זה עוד יותר בא לידי ביטוי"
מה דעתך על השמועות שחיל האוויר לא הגיע ולכל השאלות – איפה כולם היו בזמן שפרצה המלחמה?
"אני פחות מתעסק בזה. אני חושב שהיה מחדל אבל אני רוצה להאמין שכל חייל נתן מה שהוא יכל ותרם את החלק שלו. אנחנו עם של אנשים מדהימים ואני חושב שבמלחמה זה עוד יותר בא לידי ביטוי".
יצא לך לחשוב על עצמך, אם זה היית אתה שלא שורד?
"כן, אני לא יודע איך הייתי מצליח לתפקד אם הייתי במצב של האנשים בעוטף באותו יום, מי שניצל באותו יום זה נס".
מה לדעתך היה נכון לעשות אחרת ב-7.10?
"הצבא היה צריך להיות הרבה יותר מוכן. אם הצבא היה מוכן כמו שצריך אני בטוח במאה אחוזים שכל הטבח הזה היה נמנע".
המשפחה שלך דאגה?
"המשפחה שלי תמכה בי וזה לא מובן בכלל. אני אסיר תודה שיש לי את המשפחה שלי כי אם לא התמיכה שלהם אני לא יודע איך הייתי מצליח לעבור את התקופה ההיא".
האם פחדת שלא תחזור חי?
"כן".
כל כמה זמן חזרת הביתה?
"לא היה זמנים מסודרים של יציאה לבית. היציאה הראשונה שלי הייתה אחרי 83 ימים. שזה מטורף. לא הייתי בבית כמעט שלושה חודשים".
מה היית עושה כשהיית חוזר הביתה, למה היית מחכה בכל פעם?
"הדבר הראשון שהייתי עושה שאני חוזר הביתה זה חיבוק לאמא שלי ולאכול את האוכל שלה".
מה ניחם והחזיק אותך לאורך התקופה?
המשפחה והחברים שלי, הם נתנו לי גב בצורה שלא ידעתי שאפשר לתת".
הרבה אזרחים נתנו הכל כדי לשרת את המדינה, ולפעמים הם חוו רגעי משבר- מה היית רוצה להגיד להם?
"תרימו את הראש יצא לכם לקחת חלק במשהו גדול שייזכר לדורות קדימה".
אנחנו מציינים השבוע את יום הזיכרון, אליו הצטרפו לצערנו עוד שמות של צעירים וצעירות, אמיצים ואמיצות שלא שרדו את המלחמה האחרונה. איך זה מרגיש לקחת חלק מקיום המדינה הזו? להמשיך ולשרת למרות הכאב והאובדן?
"המדינה שלנו בנויה על אותם אנשים שנתנו את החיים שלהם בשביל שאנחנו נוכל לשבת פה ולדבר. בלי האנשים האלה אין לנו מדינה".
ולקראת יום העצמאות ה77- של המדינה, מה הן התחושות שלך?
"במלחמה אני הבנתי כמה האנשים במדינה הזו מדהימים ונרתמים שצריך אותם. הייתי רוצה להגיד לכולם פשוט תודה ענקית ומאחל שנזכה לשלום בין עמנו. אמן".
