אורי חזר לספסל הלימודים השבוע, שמח ומאושר. אך ברגע שנזכר שצריך להסתובב עם מסיכה ולהתרחק מהחברים, הוא תהה למה לא השאירו אותם עוד בבית "הכניסה לבית הספר הייתה זוועה, מדדו לנו חום וביקשו מההורים לא להיכנס", אמר. עוד סיבה להתגעגע ליהב, אחותו הקטנה
חזרנו השבוע ללימודים מ"חופשת הקורונה", גם כן חופשה, כמו ציפור בכלוב זהב. כמה אפשר להיות בבית? אז כל כך התלהבנו לחזור לשגרה. כל כך התלהבנו לחזור ללימודים, לצאת מהבית. אבל אז הסיוט התחיל, קודם כל אישור לימודים כמו בתקופות חשוכות, אחר כך להסתובב עם מסיכה, לשבת בכיתה בשיא החום, לצאת לחצר ולהתרחק מחברים, כאילו זה בכלל אפשרי. אז שהיו משאירים אותנו כבר בבית וזה, למה החזירו אותנו?
ביום שני חזרנו, לקח לנו זמן להתארגן כי אימא כבר שכחה איך מתארגנים כמו שצריך והיה כל כך קשה לקום בזמן ולהתנהג כמו רובוטים, שלא לדבר על יהב המתוקה, הינו צריכים להשאיר אותה עם סבא וסבתא והיא כל כך התרגלה לאימא שלא היתה מוכנה לעזוב אותה, בכתה בלי הפסקה ואימא חיבקה אותה עד שסבא אמר לה "נו לכי, אל תדאגי, היא לא הילדה הראשונה שלי". אימא צחקה ואמרה "טוב הלכתי", נתנה ליהב נשיקה ובאה לאוטו. לא היתי צריך לזרז אותה כי אני היתי מגיע בזמן, אבל היא צריכה להגיע לעבודה.
הכניסה לבית הספר היתה חוויה של ממש, חוויה זוועה. השומר עמד בכניסה עם מורה, לא נתן להורים להיכנס, הוא והמורה שאלו אם יש הצהרת בריאות, תלמיד שהיתה לו הצהרת בריאות נכנס ונמדד לו חום. אימא אומרת ש"הגיע הזמן שהורים לא יכנסו לבית הספר, זה עוזר לילדים להיות עצמאיים יותר", "טוב" אמרתי לה, ממש לא עניין אותי, גם ככה אבא ואימא הגיעו לבית הספר כשהיתי צריך לקבל עונש.
ישבנו בכיתה, כולם התרגשו, בשיעור הראשון עבר המנהל לראות מי הגיע, כמה ילדים בכל כיתה, אם כולם הגישו הצהרות בריאות, לא כולם הגיעו, יש הורים שפחדו לשלוח, אבל אימא ואבא היו צריכים לחזור לעבודה, ואצלם חייבים ללכת ללימודים, "אלא אם כן…". אז אני כאן, האמת, היה כיף לראות את החברים, המורה מלמדת אבל היא רגועה יותר כי אין לה לחץ של להספיק והיא יודעת שלא כולם נמצאים בגלל הקורונה. בכל כיתה היה מספר אחר של תלמידים, בהפסקה היתה הרגשה מוזרה, היו חסרים ילדים, אבל לפחות שרון הגיע, היה כל כך כיף לראות אותו ולשחק איתו.
החום גמר אותי. הלכתי הביתה ברגל כי אימא היתה עוד בעבודה, אני חושב שכמעט התעלפנו שרון ואני, אימא ביקשה שאיך שאני מגיע הביתה להיכנס להתקלח כדי לשטוף את הקורונה, אז קודם שתיתי המון ואז בלי כוח הגעתי אל המקלחת, זה היה כיף ומרענן. אימא הגיעה אחרי שעתיים עם יהב המתוקה וישר שאלה: "התקלחת?" כאילו אני מצורע. "מה נראה לך?" שאלתי "יופי היא אמרה, תשמור על יהב אני חייבת מקלחת" היא ישר הלכה להתקלח ואני שיחקתי עם המתוקה שלי.
אימא יצאה מהמקלחת ואז חזרנו לימים של פעם, "אורי מה עם שיעורי בית?" אורי מה עם מערכת?" "אורי איך היה בלימודים?" לזה ממש לא התגעגעתי.
ליד:
"ישבנו בכיתה, כולם התרגשו, בשיעור הראשון עבר המנהל לראות מי הגיע, כמה ילדים בכל כיתה, אם כולם הגישו הצהרות בריאות, לא כולם הגיעו, יש הורים שפחדו לשלוח, אבל אימא ואבא היו צריכים לחזור לעבודה, ואצלם חייבים ללכת ללימודים"
כתיבה ועריכה : מירב בן יאיר
