תעשו הרבה כפיים ליהב פורמן, נכד לתושבי בית שמש, כוכב עולה על במת הפסטיגל.

יהב, שכבר מגיל 3 יודע בדיוק מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול, חולק את הבמה הגדולה בישראל עם חבריו ילדי הפסטיגל וכוכבים מהשורה הראשונה.

יהב, ספר לנו קצת על עצמך.

ממש בחודש הבא אני חוגג 12, אני תלמיד בכיתה ו' ועוד רגע מסיים יסודי ועולה לחטיבה. אני לומד משחק בסטודיו במה בחדרה כבר 4 שנים וחוץ מזה אני חניך בצופים ולומד פעם בשבוע בטכנודע שזה מרכז למצוינות מדעית.

נשמע מרתק, מה זה בדיוק?

זה באמת מרתק, אני לומד שם תחומים שלא נלמדים בבית ספר יסודי כמו רפואה, כימיה, AI וכמובן גם תיאטרון.

מתי הבנת שאתה רוצה להיות שחקן?

האמת שמגיל 3 כבר ידעתי שאני אהיה שחקן. זה משהו לא מוסבר, תמיד אהבתי להופיע, להצחיק, לרקוד, בואי נגיד שהסלון שלנו כבר שנים משמש במה והמשפחה שלי הם קהל מאד מפרגן. הייתי מושיב אותם במשך שעות והם היו צופים בי בלופים, רוקד, שר ומנגן על כל מיני כלים רועשים.

איך הגעת ללימודי משחק בגיל כזה צעיר?

זה היה ברור שבסוף אני אמצא את עצמי בתחום אבל אמא שלי התעקשה שאני אלמד גם תחומים אחרים, למשל היא רשמה אותי לחוג ציור שבמקרה התנגש עם החוג משחק ואני בחרתי להמשיך במשחק.

מה לומדים בסטודיו למשחק?

בסטודיו מקבלים כלים וביטחון על הבמה ומול מצלמה, לומדים ממש את הבסיס של העולם הזה. זה לא הוקוס פוקוס צריך ללמוד הבעות פנים, איך מבטאים רגשות וקונפליקטים על הבמה שייגעו בקהל וירגשו אותו. וחוץ מזה הכרתי שם חברים טובים שמצחיקים אותי והולכים איתי דרך.

כבר ארבע שנים שאתה לומד משחק, מה הדבר הכי חשוב שלמדת עד היום?

שלא משנה מה קורה לך על הבמה, ההצגה חייבת להימשך!

חווית כבר רגע מביך על הבמה שחייב אותך להמשיך כאילו כלום לא קרה?

ברור! ממש לא מזמן באחת ההופעות של הפסטיגל, לפני שעליתי לבמה לנאמבר נפלתי במדרגות.

איך הרגשת?

זה מביך, הרגשתי שכולם מסתכלים רק עלי, זה רגע לא נעים. אבל בסיטואציה כזו אין לך זמן להתמהמה אתה חייב לקום ולהמשיך וזה בדיוק מה שעשיתי.

זה מערער את הביטחון?

קצת, אבל אחרי שאתה על הבמה אתה חוזר לעצמך, אחר כך אני בודק איפה יכולתי להשתפר לקראת המופע הבא.

איך ילד כל כך צעיר מצליח לשלב בין הלימודים, צופים וההופעות בפסטיגל?

תראי, הלימודים מאד חשובים לי ואני משקיע בהם, אני עולה לכיתה ז' בשנה הבאה ורוצה להתקבל למגמה טובה. חזרות לפסטיגל לא היו הרבה אבל כשהיו הן הסתיימו בשעה מאוחרת והייתי צריך להיות מפוקס ועירני אבל החוויה כל כך מרגשת אז לא מרגישים את עייפות, אתה באדרנלין מטורף.

רוב ההופעות מתקיימות בחופשת חנוכה אז לא הפסדתי הרבה ימי לימודים ואני שמח שאת חלק מהחברים פגשתי כשבאו למופע.

ואיך ההורים שלך מסתדרים עם זה?

זה באמת לא פשוט, אבל למזלי ההורים שלי מסיעים ומלווים אותי. אני יודע שהם מג'נגלים כדי שאני ייהנה ואצליח, גם האחים שלי שותפים לחוויה, אי אפשר להתעלם מזה שכל המשפחה כרגע עובדת בזה.

איך הרגשת כשקיבלת את הבשורה שאתה משתתף בפסטיגל?

וואוו מטורף ממש! התרגשות עד השמיים, לא האמנתי כשאמא שלי סיפרה לי ואני זוכר שאפילו בכיתי. זה רגע שמאשר שאתה באמת טוב ואתה בדרך הנכונה. הידיעה שאתה הולך להופיע על הבמה הגדולה הזו, עם הכוכבים הכי מפורסמים בארץ, ההשתתפות בפסטיגל היא חוויה מטורפת.

מה אתה הכי אוהב בחוויה הזו?

את הקהל! אני הכי אוהב את האנרגיה, את השמחה, את התקשורת איתם, אני מצליח לזהות את ההתרגשות שלהם. למשל בנאמבר עם שרית חדד כשילדי הפסטיגל שרים את השיר "כשהלב בוכה" אני מצליח לראות את האימהות שבוכות מהתרגשות.

אני גם אוהב את זה שהפסטיגל מתייחס השנה לחרם והשתלבות של האחר בחברה. אני אוהב את זה שזה לא רק מופע של שירים יפים אלא מעביר מסר שכל ילד מיוחד ויכול להצליח בכל מה שירצה.

יש בחוויה הזו גם דברים שהם פחות חיוביים?

לא בפסטיגל ספציפית, אבל להיות ילד שחקן זה לא תמיד פשוט. אני מכיר סיפורים על שחקנים שהתחילו בגיל צעיר וקצת איבדו את הדרך ולא הייתי רוצה שזה יקרה לי. למזלי יש לי משפחה שמשאירה אותי תמיד על הקרקע ומלמדת אותי לבחור מה נכון לי, להיות תמיד אדם טוב, להתחשב ולעזור לאחרים.

אלו תגובות קיבלת מהסביבה?

בעיקר מפרגנות, ילדים שאני מכיר וגם כאלה שלא פגשתי אף פעם כותבים לי בתגובות שצפו בי במופע ושאני מגניב.

היו גם תגובות פחות טובות?

לא הרבה. ילד אחד זכר שאני זה שנפלתי במופע והזכיר את זה בתגובה שלו, עניתי שזה קורה לטובים ביותר והוא החזיר לי "באמת היית מעולה". ברגע שאני מעלה סרטון או תמונה לרשתות אני מבין שלא כולם יאהבו את מה שאני עושה ואני משתדל שזה לא ישפיע עלי יותר מדי.

אתה שואף לשחק גם בסדרות?

“הפסטיגל הוא רק ההתחלה, החלום שלי הוא ללמוד כמה שיותר, להשתפר וכמובן להופיע בסדרות ובתיאטרון. בארץ ובחו"ל, בגלל זה אני לומד אנגלית מגיל צעיר.

יש שחקן שהוא השראה עבורך?

יש כמה, למשל אני מאד אוהב את תום אבני. גם בגלל שגם הוא התחיל כילד ועוד יותר בגלל שהוא עדיין שחקן פעיל שעשה פסטיגלים והנחה בערוץ הילדים, אבל גם הופיע בסדרות, בסרטי קולנוע ובמחזות זמר ותיאטרון. הוא התפתח מאד וזה מלמד אותי שאסור להישאר במקום, וכמו שאמא שלי אומרת "צריך כל הזמן להוסיף עוד ועוד כלים לארגז שלך כדי שתהיה הכי מקצועי"

מה תרצה לומר לילד או ילדה שחולמים גם הם להיות שחקנים?

אל תפסיקו לחלום! אבל תזכרו שגם צריך לעשות פעולות כדי להגשים. צריך להתמיד, ללמוד הרבה, וגם כשתתפרסמו תישארו אנשים טובים.