שעה אחרי הפגיעה של הטיל האיראני, הגעתי ללב השכונה הוותיקה בעיר, הסתכלתי ימינה, הסתכלתי שמאלה, כולם נראו מבוהלים. האח חיפש את אחותו, האמא צרחה "איפה היא?" וצעקות מבוהלות הגיעו מכל מקום. "מה קרה?" שמעתי את אחת המבוגרות שם שואלת בקול חנוק, אחד מצוותי ההצלה הסביר לה שנפל טיל איראני ישירות לעבר המקלט והצביע על האזור הפגוע. הבלבול והלחץ היו גדולים ברגעים הראשונים. אף אחד לא ידע מי חי, מי מת, איך לעזור ומאיפה מתחילים. מיד לאחר מכן זיהיתי איך צוותי ההצלה ולוחמי האש מתחילים לחפש מתחת לההריסות. שם, ברגעים האלו הבנתי, שמעבר לאסון וההרס שאני רואה בשתי עיני, יש כאן ככל הנראה אובדן גדול שלא ידעה העיר בית שמש מאז שנרצחו 7 הבנות בנהריים.
עמדתי בצד, התבוננתי בכולם עם עיניים דומעות. רגע אחר רגע, אני שומעת על חילוץ, ועוד חילוץ ועוד חילוץ. ואז יצאה ההודעה הקשה – 9 תושבים וותיקים נרצחו: גבריאל רווח, אורן כץ, שרה ורונית אלימלך, ברוריה ויוסי כהן ושלושה אחים למשפחת ביטון. כל אחד ואחת היו אנשים טובים, מוכרים, אהובים ומשמעותיים. כל אחד ואחת הותירו חלל כבד למשפחות הוותיקות בעיר, ומכאן התחיל מסע חדש. מסע של פרידה אמיתית מנשים, גברים וילדים שחייהם נקטעו בטרם עת.
"היה בעל יראת שמיים"
גבריאל ברוך רווח ז"ל, בן 16 בהירצחו, שהה באותה העת בבית הכנסת בו פגע הטיל האיראני שהכיל מעל ל-500 ק"ג חומר נפץ. אביו של גבריאל, ציון רווח, היה התורם המרכזי להקמת בית הכנסת "תפארת ישראל" שספג את פגיעת הטיל הישירה ונהרס.
גבריאל למד בתיכון אמית ממלכתי טכנולוגי ירושלים. המחנכת שלו, רחלי כהן וולף, סיפרה באמצעי התקשורת על דמותו – נער בעל חן עם חוש הומור, קליל ושמח. "גבריאל היה נער ירא שמים, מסור לעולם התורה, ליהדות, למשפחה ולחברים. צעיר חרוץ ומסור שהיה תמיד נכון לתת יד ולעזור. אוהב ואהוב על כל סביבתו, חבל על דאבדין". נעה שיין, מנהלת התיכון הוסיפה "כולנו משתתפים בצער המשפחה והחברים ושולחים להם חיבוק גדול עם האסון הנורא".
גבריאל היה גם חניך מסור בתנועת הנוער "אור ישראלי", וגילם באישיותו את ערכי התנועה – אהבת ישראל, עזרה לזולת וחיפוש מתמיד אחרי טוב וקדושה. מייסד התנועה הרב יצחק דוד גרוסמן, ספד לו: "הלב שותת דם על האבדה הנוראה של גבריאל היקר, חניכנו האהוב. גבריאל היה נשמה טהורה, פרח שרק התחיל להפיץ את ריחו הטוב בעולם".
מייסד התנועה הרב יצחק דוד גרוסמן, ספד לגבריאל ז"ל:
"הלב שותת דם על האבדה הנוראה של גבריאל היקר, חניכנו האהוב. גבריאל היה נשמה טהורה, פרח שרק התחיל להפיץ את ריחו הטוב בעולם"
"הקדישה את חייה להצלת חיים"
רונית אלימלך ז"ל (45), ואמה שרה אלימלך ז"ל נמצאו ללא רוח חיים כששתיהן אוחזות את ידיהן. רונית ז"ל היא אמא ל-3 ילדים, מתנדבת ב"איחוד הצלה", חונכת בבית הספר יצחק נבון בעיר, אחות למומי, אתי, תומר ואליאור. אביה של רונית ובעלה של שרה גם היה באזור, אך ניצל.
בתה של שרה ואחותה של רונית, ספדה להן: "אני מתקשה להבין מה אני עושה פה. ברגע אחד איבדנו את שתיכן. אמא הייתה אישה עוצמתית אדירה שיודעת להזיז הרים. היא החזיקה את כולם בזמן קשה. אימא, היית הלב הפועם של המשפחה ולא ביקשת לעצמך דבר".
על אחותה אמרה: "רונית, תדעי שהילדים ניצלו. כל חיוך שלהם הוא סימן שחיית ביניהם. אני מבטיחה לך אחותי שהילדים שלך לא יהיו לבד. נלווה אותם, נאהב אותם. נמשיך לגדל אותם. אני לא יודעת איך ממשיכים בלעדיכן. אני יודעת שתמשיכו להיות איתנו בלב לנצח".
בתה של שרה ואחותה של רונית, ספדה להן:
"אני מתקשה להבין מה אני עושה פה. ברגע אחד איבדנו את שתיכן. אמא הייתה אישה עוצמתית אדירה שיודעת להזיז הרים. היא החזיקה את כולם בזמן קשה. אימא, היית הלב הפועם של המשפחה ולא ביקשת לעצמך דבר"
אוריאן, בתה של רונית: "אמא שלי הייתה האישה הכי אמיצה ושורדת וחזקה ומעוררת השראה שאי פעם הכרתי, ואני חבה לה תודה על כל הדרכים שהיא ליוותה אותי בהן. אני בטוחה שהיא בגן עדן כי היא הייתה מלאך. אני אתגעגע לשתיהן".
תומר, בנה של שרה, הוסיף: "אמא, לימדת אותי מה זה לאהוב כל אדם, להעריך כל בן אדם. לתרום לזולת. אמא ורונית, אתן הלביאות הכי גדולות בעולם. כל אריה רוצה לידו אחת כמוכן. הלב שלי נקרע. אני אוהב אתכן".
מומי אלימלך, בנה של שרה ואחיה של רונית ז"ל אמר: "אחותי ואמא שלי נרצחו. זה היום הכי קשה החיים שלי. אני עוד לא מעכל את מה שקרה לי. הייתי במיטה שלי ופתאום בום. כל הבית שבניתי נהרס ונשבר. בחורה צעירה בת 45 ואמא שלי שגידלה אותי, ולא עזבה אותי לא איתי יותר".
רונית התנדבה בארגון איחוד הצלה. חבריה לארגון סיפרו עלייה רבות: היא החלה להתנדב בארגון בגלל בקשה של בנה הקטן איתמר לכבוד יום הולדתו ה-11. וכך למעשה הקדישה רונית את חייה להצלת חיים של אחרים. כל חייה התנדבה והשתתפה בפרויקטים רבים כמו: בפרויקט "תן כבוד" לליווי קשישים עריריים. מכריה מספרים על אישה שמחה, אנרגטית ומלאת טוב לב ותרומה רבות לזולת.
דודו עמר, ראש סניף "איחוד הצלה-לביא" הכיר אותה קרוב לשלושה עשורים. סיפר עלייה ונפרד בכאב: "רונית הצטרפה אלינו לפני כשנתיים, ושאלתי אותה למה דווקא עכשיו. היא חייכה ואמרה – כדי להגשים חלום לבן שלי". לדבריו, בנה איתמר הוא ילד עם צרכים מיוחדים, שבבית ספרו נערכה פעילות של איחוד הצלה. "אחת החובשות שלנו העבירה שם הדרכה לילדים, והוא חזר הביתה נרגש ואמר שהוא רוצה שאמא שלו תהיה חובשת. היא לא היססה ואמרה לו – אם זה החלום שלך, אני אעשה את זה".
תומר, בנה של שרה:
"אמא, לימדת אותי מה זה לאהוב כל אדם, להעריך כל בן אדם. לתרום לזולת. אמא ורונית, אתן הלביאות הכי גדולות בעולם. כל אריה רוצה לידו אחת כמוכן. הלב שלי נקרע. אני אוהב אתכן"
אלימלך הייתה בין הראשונות שסיימו את ההכשרה. "היא לקחה את זה ברצינות מוחלטת", מספר עמר. "יצאה לאירועים בשעות לא שגרתיות. השתתפנו יחד בהחייאות, היא הצילה חיים, אבל מה שאפיין אותה זה שהטיפול לא הסתיים בכך. היא הייתה מתקשרת למשפחות, מתעניינת, שואלת אם הן צריכות משהו. זה היה הרבה יותר מהאירוע עצמו".
רק באחרונה החלה ללמוד בקורס חובשים מתקדם. במקביל יזמה מיזם של חלוקת משלוחי מנות לילדים המאושפזים בבתי חולים. המיזם הוקדש לעילוי נשמת משפחת ביבס ז"ל, וזו השנה השנייה שבה הובילה אותו. "שאלתי אותה איך הולך", מספר עמר, "והיא ביקשה שלא נפרסם כלום לפני שתספיק לחלק. היא רצתה שהילדים יקבלו את זה קודם, בלי לעשות רעש מסביב. לצערנו היא לא הספיקה. ביום ראשון היא הייתה אמורה לקבל משלוח נוסף – והמיזם נגדע".
בסניף כבר הודיעו כי ימשיכו את היוזמה לזכרה. "אנחנו נמשיך את מה שהיא התחילה", אומר עמר. "זה היה חשוב לה, ואנחנו נעשה את זה בשבילה".
אלי ביר, נשיא ומייסד איחוד הצלה ספד לה: "הלב נשבר לרסיסים. רונית הייתה סמל לנתינה, למקצועיות ולחמלה. גם ברגעיה האחרונים, כשהייתה בדרך למקלט עם משפחתה, תיק החובש והאפוד שלה, הכלים איתם הצילה חיים, היו לצידה. אנחנו מאבדים היום לא רק מתנדבת מצטיינת, אלא בת משפחה אהובה. הנהלת הארגון תמשיך ללוות את ילדיה ומשפחתה בכל צעד, ואנו מבטיחים לעמוד לצידם לעד".
רויטל ארד, חברתה הטובה ביותר של רונית מילדות ועד היום, הגיעה לזירת הנפילה בעקבות ההרס בבית סבתה וסיפרה, "אחת החובשות התקשרה אליי ואמרה שכמה ילדים חמודים שהיו במקלט רוצים לדבר איתי. אלה היו הילדים של רונית – הם חיפשו את אמא שלהם", מספרת רויטל. "ככה התבהרה לי התמונה, והבנתי שרונית נעדרת".
רק בלילה זוהו את גופותיהן של רונית ואמה, שרה אלימלך. כששתיהן נמצאו צמודות זו לזו. "אני עדיין בהלם", אמרה רויטל. "בגיל 45, ככה באמצע החיים, היא כבר לא איתנו. אני אומרת את זה ועדיין לא קולטת איך זה יכול להיות… איזה חוסר מזל. אצלנו אומרים שאדם יודע מתי יבוא קצו", הסבירה רויטל. "אבל במקרה של רונית, היא לא הרגישה שמשהו רע עומד לקרות. אני מנסה לשחזר את השיחה האחרונה שלנו, יומיים קודם – הופכת בה שוב ושוב, ואין שם שום רמז. אם הייתי יכולה, הייתי אומרת לה שתחזור, שהילדים שלה צריכים אותה, שכולנו צריכים אותה".
ביום האסון הגיעה רונית, שהתגוררה בשכונה אחרת בעיר, לביקור אצל אמה שרה יחד עם ילדיה – אוריין בת ה־16 וחצי; איתמר־חיים, בן 13, ילד עם צרכים מיוחדים שהיה משוש חייה; ואברהם בן ה־7. היא התגרשה פעמיים. הבת הגדולה נולדה מבן זוגה הראשון, ושני הקטנים מבן זוגה השני. רונית הקפידה לשמור על קשר טוב עם אבות ילדיה, וביום־יום תפקדה כאם חד־הורית. סבתא שרה הייתה יד ימינה, חלק בלתי נפרד מגידול הנכדים האהובים.
רונית הותירה אחריה שובל של לבבות מרוסקים. "כשהיינו ילדות אמרנו עליה שהיא החכמה מכולנו, והיא הייתה גם כל כך יפה… ידענו הכול זו על זו, והיו לנו אינספור שיחות נפש", אומרת רויטל בכאב. "האימהות הייתה מרכז החיים שלה. היא הקדישה את עצמה לילדים. כאימא היא הייתה בשבילי מודל להשראה. היו לה גם מחשבות על זוגיות – באופי שלה היא הייתה זוגית, למרות שפעמיים זה לא הצליח. אבל זוגיות לא הייתה העיקר בחייה".
רונית למדה סיעוד וחלמה להיות אחות מוסמכת בבית חולים. ממש לאחרונה שוחחה עם רויטל, אחרי שעברה בהצלחה את אחד המבחנים. "היא נשמעה נהדר. כל כך מלאת חיים, אהבה לבלות, והיו לה עוד כל כך הרבה חלומות ותוכניות", מספרת רויטל. "אחרי פסח היינו אמורות לצאת עם חברה נוספת לחופשה באתונה. חוץ מזה היו לה כרטיסים להופעה של קובי פרץ, והיא תכננה ללכת עם אמא שלה להופעה של מושיק עפיה ב־28.3. שרה אהבה אותו מאוד וביקשה שהיא תיקח אותה".
רויטל מספרת כי השתיים אף עברו יחד את הקורס באיחוד הצלה. "היה אז חורף, ורונית תמיד הביאה לנו מרק חם שהכינה. היא הייתה בשלנית נפלאה".
שלושה ילדים נשארו יתומים
אחרי מותה של רונית אלימלך ז"ל, תושבי העיר פתחו ערוץ לתרומות כדי לעזור לילדים הקטנים שהשאירה אחריה. "הלב מסרב להאמין" כתבו בקבוצה. "זו אבדה כל כך גדולה, עד כאב". והם פונים לכל מי שיכול לפתוח את הלב ולתרום לילדים המתוקים האלה כדי לשקם אותם ולמלא אותם בחום ואהבה.
אפשר לתרום למשפחה דרך אתי בוקובזה.
בנק אוצר החייל, סניף 397 וחשבון: 200366
אחרי התרומה לשלוח לאתי הודעה בפייסבוק על ההעברה (אפשר גם לתרום דרך הביט או הפייבוקס – מול אתי).
"מקווה שהרצח שלך לא היה לשווא"
אורן כץ ז"ל, אב לארבעה, גם הוא תושב העיר נרצח באסון הגדול בוותיקה. קרוביו ספדו לו בהלוויה שהתקיימה השבוע. "אורן", ספדה לו אשתו סמדי, "גם כשלחוץ היית אומר לתת. והנתינה הזאת עלתה לך בחייך.. אני לא מעכלת. לימדת אותי מה זו נתינה. אני רוצה לבקש ממך מחילה וכפרה אם לא עשיתי מספיק. אני אוהבת אותך אורן".
ילדיו גם כן ספדו לו וסיפרו כי הגיע במיוחד באותו יום לביתם בכדי להכין להם ארוחת צהריים. "אבא שלי איש יקר אתמול הלכת לנו ולא הספקנו להיפרד", אמר בנו יוסף, "היית עובד קשה בכדי שלא יחסר לנו כלום. אני זוכר שהייתי חוזר מבית הספר והייתי שואל אותך אבא מה אתה עושה פה, היית עונה לי 'יצאתי מהעבודה כדי שיהיה לכם מה לאכול' ונותן חיבוק ונשיקה. גם אתמול חזרת הביתה כדי שיהיה לנו מה לאכול לצהריים. אני שמח שהספקתי לאכול מהאוכל שלך בפעם האחרונה… אני מקווה שהרצח שלך לא היה לשווא. אני מקווה שכל מי ששומע אותי יגרום לשינוי. כל עוד המפלצות האלה חיים כולם בסכנה. זו לא מלחמה רגילה, זו מלחמת דת. הם נלחמים בנו רק בגלל שאנחנו יהודים".
יוסף בנו של אורן ז"ל:
"אבא שלי איש יקר אתמול הלכת לנו ולא הספקנו להיפרד. היית עובד קשה בכדי שלא יחסר לנו כלום. אני זוכר שהייתי חוזר מבית הספר והייתי שואל אותך אבא מה אתה עושה פה, היית עונה לי 'יצאתי מהעבודה כדי שיהיה לכם מה לאכול' ונותן חיבוק ונשיקה. גם אתמול חזרת הביתה כדי שיהיה לנו מה לאכול לצהריים. אני שמח שהספקתי לאכול מהאוכל שלך בפעם האחרונה"
ראש עיריית בית שמש שמואל גרינברג ספד לאורן כ"ץ: "בית שמש בוכה ואבלה. משפחת כ"ץ היקרה, ביממה מאתמול שמעתי מכל כך הרבה אנשים על הרשם הטוב שבאורן, על האיש המיוחד, על האבא. איכה נפלה עטרת ראשנו. בקרב עירנו נפער בור ובתוך ליבנו דממה. ברגע אחד של אש ועשן נגדעו חיים. נמצא את הכוח לקום מתוך החורבן הזה".
אלמוג כץ, נפרד מהאח הגדול: "אחי הגדול והאהוב, זה לא נתפס לראות את הפרצוף שלך בכל מקום. את השם שלך על שלטים רחוקים מהבית. ומה אתה קשור למודעות האלה. איך יכול להיות? אתה היית אדם פרטי, שלנו, שלי, דם מהדם שלי, היית אחי הגדול. בפועל היית אבא שלי 90 אחוז מהזמן. עשית עבורי כל כך הרבה דברים שחלק נכבד ממה שאני היום זה בזכותך.
"כל המדינה נחשפת למעט ממה שהיית. על טוב ליבך, על העזרה, הנתינה, על השפע, על אירוח כיד המלך, על האוכל הטעים שלך, על האדם הכי טוב, גברי ועם לב שאין לו גבולות. כבר שלוש ימים אני לא אני. אני יודע שאני לא אחזור להיות אותו בן אדם. יש לי חור בנשמה. מה שיש לי בראש זה סרט נע שלנו, מאז שאני זוכר את עצמי וכן זה מעל 35 שנים.
"המון שאלות ואפילו לא תשובה אחת. אומרים לי 'הוא במקום טוב ליד אמא ואבא. אבל אני רוצה אותך איתי. לידי. ליד הילדים שלך, ליד אשתך, לידנו. אני רוצה להגיד לך כמה אני אוהב אותך כל כך. אני זוכר שהיית לוקח אותי לעבוד בגיל 14. אמא הייתה צועקת עליך, 'אתה תשבור לו את הגב'. לא היית באמת צריך עזרה, היית נותן לי להרים קרטונים קלים. אבל רצית שיהיה לי כסף, רצית שאני אבין איך מרוויחים כסף דרך הזיעה. דרך עבודה קשה. תודה על זה. על השיעור שלימדת אותי. אהובי. היית ולצערי כבר אין לי אח. וזה כואב לי פיזית בגוף וקשה להסביר את התחושה. ככה ברגע, בלי הכנה, בלי פרידה. מי יקרא לי מוגי? מי יתקשר אליי אחרי יום שלא דיברנו ויגיד לי – שכחת את אחיך הגדול? מי יבוא וייתן לי חיבוק סתם ככה?
"לעולם תהיה חרוט בליבי. הזיכרונות ילוו אותי לנצח. קשה לי בצורה שקשה להסביר. אני רגע מלאבד את זה. תשמור עליי. תיתן כוח לסמדי, לרוני, ללירז, לנווה וליוסף שימלא את מקומך. אני רואה בו אותך. גבר חכם ואני סומך עליו כמו שסמכתי עליך. אני יודע שאתה תוביל אותו בכל שלב ואין לי ספק שהוא ייתן לך גאווה. נוח על משכבך בשלום אחי הגדול".
בחייהם ובמותם לא נפרדו
יוסי כהן ז"ל נהרג גם הוא מפגיעת הטיל, יחד עם חמותו ברוריה כהן ז"ל. אשתו פנינה כהן, שאיבדה את בעלה ואמה באותו היום, סיפרה כי השניים היו קשורים זה לזו בנפשם, ויוסי נותר לצידה של ברוריה מתוך דאגה בזמן האזעקות. כפי ששיתפה פנינה את הנשיא בוז'י הרצוג שביקר אותה, בנם היה אמור לחגוג את בר המצווה באותו היום, אך במקום זאת קבר את אביו.
פנינה כהן: "שמענו התראה, הלכנו מהר למקלט וחיכינו במקום שהיה הכי מוגן שאני יכולה לחשוב עליו. היו שם בערך 15 איש. הייתה אזעקה ומשום מקום אני רואה שהכל מסביבי שחור. צעקתי שמע ישראל. כשפתחתי את העיניים ראיתי את הבן שלי מתחתיי מדמם. הוא אמר שכואבת לו הרגל. ראיתי שהתקרה עומדת ליפול אז רכנתי מעליו שלא ייפגע"
פנינה כהן סיפרה על הרגעים המפחידים ביותר שחוותה, "שמענו התראה, הלכנו מהר למקלט וחיכינו במקום שהיה הכי מוגן שאני יכולה לחשוב עליו", סיפרה פנינה. "היו שם בערך 15 איש. הייתה אזעקה ומשום מקום אני רואה שהכל מסביבי שחור. צעקתי שמע ישראל. כשפתחתי את העיניים ראיתי את הבן שלי מתחתיי מדמם. הוא אמר שכואבת לו הרגל. ראיתי שהתקרה עומדת ליפול אז רכנתי מעליו שלא ייפגע". היא וילדיה נשארו בחיים, אך בין תשעת ההרוגים באסון היו בעלה יוסי כהן וחמותה ברוריה גלוריה כהן. במהלך הלילה היא עברה ניתוח בידי צוות האורתופדים של בית החולים הדסה עין כרם.
אני ניצלתי בנס", המשיכה פנינה. "אין לי איך להסביר את זה. החור של הטיל היה מעל הראש שלי. הבן שלי בבית חולים שערי צדק ואמורים להביא אותו לכאן. לא דיברתי איתו מאז. אני מאוד מחכה שהוא יבוא. שאר ארבעת הילדים שלי בבית אצל סבתא".
נשמות קדושות
עוד הותרו לפרסום שמותיהם של האחים שרה ביטון (13), אביגיל ביטון (15) ויעקב ביטון (16), הם נמצאו יחד במקלט. הם הותירו הורים ואחות נוספת שלא שהו במקלט בזמן הירי.
אב השכול, הרב יצחק ביטון, ספד בבכי לשלושת ילדיו: "אברהם אבינו עקד בן אחד, אני שלושה. עקדתי את בני יעקב, את בתי אביגיל ואת בתי שרה. הקדוש ברוך הוא רצה לקחת את הנשמות הקדושות האלה. היינו בביתנו ונשמע פיצוץ קול הדף אדיר. התקרה נפלה והגנתי על הבת הקטנה. ראיתי עשן מיתמר מבעד לחלון. לכל שונאי ישראל אני אומר – עם ישראל הוא הסנה הבוער. את הנשמה שלנו לא תוכלו לקחת".
גם סבתם של הילדים הקדושים ספדה במהלך ההלוויה: "עם ישראל צריך להתחזק, זה הזמן. חייבים להיות ביחד ולהאמין שהתורה תציל אותנו ולהיות דבקים בקדוש ברוך הוא, זה מה שיציל אותנו, לא מקלטים – הנה, האמא אמרה להם, אל תלכו למקלט, תשארו איתי. כי יש לה אמונה". הסבתא הוסיפה בזעקה: "בורא עולמים, הילדים הקדושים באו אליך, תשלח את הגאולה, די בורא עולמים".
ראשת העירייה לשעבר ד"ר עליזה בלוך כתבה ברשת על האסון הנורא, "יום אחד. חמש לוויות. תשעה עולמות שאבדו. גבריאל. רק בן 16. נער שכל כולו טוב, שתכנן לאסוף כסף למתנות לאביונים ובחר להקדיש את חייו ללימוד. אביו בכה מעל קברו באחת בלילה, בערב שקרע את הלב לכל מי שעמד שם.
"אורן כץ. בחור צעיר שעלה רק כדי לסגור את דלת המקלט – פעולה פשוטה שעלתה לו בחייו, אבל הצילה את משפחתו. ישבתי עם המשפחה שלו ברגעים של המתנה מורטת עצבים, כולנו התפללנו לבשורה אחרת. היא לא הגיעה.
"שרה ורונית אלימלך. אם ובת. רונית הייתה אצלי במשרד ובעקשנות גדולה רצתה את בית הספר הטוב ביותר לבתה. היא הצטרפה לאיחוד הצלה והייתה מתנדבת למופת. שתיהן נרצחו יחד. באמצע הלוויה שלהן נשמעה אזעקה. כולנו נשכבנו על הרצפה, כשקולות הפיצוצים ברקע מזכירים בברוטליות למה אנחנו שם. שום תסריטאי לא יכול היה לכתוב רגע נורא כזה.
הרב יצחק ביטון, ספד בבכי לשלושת ילדיו:
"אברהם אבינו עקד בן אחד, אני שלושה. עקדתי את בני יעקב, את בתי אביגיל ואת בתי שרה. הקדוש ברוך הוא רצה לקחת את הנשמות הקדושות האלה. היינו בביתנו ונשמע פיצוץ קול הדף אדיר. התקרה נפלה והגנתי על הבת הקטנה. ראיתי עשן מיתמר מבעד לחלון. לכל שונאי ישראל אני אומר – עם ישראל הוא הסנה הבוער. את הנשמה שלנו לא תוכלו לקחת"
"ברוריה ויוסי כהן. אם ובנה. אשתו של יוסי הובאה על מיטת בית חולים, פצועה, רק כדי להיפרד ממנו. לידה נצמד נועם, בנם, שאמור לחגוג בר מצווה ביום חמישי הקרוב. רגע מטלטל וכואב.
"יעקב, אביגיל ושרה ביטון. שלושה אחים. בני 14, 15 ו-16. משפחה שלמה שחיפשה אותם שעות וקיוותה לטעות. האב אמר לי במהלך אותן השעות: "אנחנו מחכים להחלטה של הקדוש ברוך הוא, מה שהוא יחליט, זה מה שיהיה“. הם נטמנו בהר הזיתים בכאב גדול. תשעה אנשים. כל אחד הוא סיפור מלא, עולם ומלואו. הכאב הוא עצום".
אי אפשר היה לברוח מזה
הטיל האיראני שפגע ישירות במקלט שקל כ-500 ק"ג חומר נפץ. בדיוק במקום שבו עמד בית כנסת "תפארת ישראל" בעיר וגרם לבור עצום בגודל של מכתש. נשארו רק ההריסות, שלדים מפוחמים של מכוניות שעלו באש ומסגרת בטון שטנה ששימשה פעם דלת כניסה למקלט שספג פגיעה ישירה של הטיל האיראני. אף אחד לא יכל לדמיין בראשו שדבר כזה יכול לקרות, ובטח שמישהי יצא מהאסון הזה חי.
מהטיל נפצעו יותר מ-50 בני אדם. כמה מההרוגים שהו בתוך המקלט שהגג שלו קרס, והאחרים בבתים סמוכים. בין הפצועים שניים באורח קשה, ארבעה בינוני והשאר במצב קל. שמונה בתים לפחות נהרסו כליל מהפגיעה ומההדף.
תחקיר של צה"ל העלה כי המקלט היה תקני וכמה מההרוגים לא שהו בתוכו. גם מרבית אלה ששהו במקלט שרדו. כעשרה מטרים מהפגיעה היו ממ"דים שהשוהים בהם לא נפגעו. בצה"ל אמרו: "הייתה התרעה מסודרת וכניסה לממ"ד בזמנים הנדרשים. הגילוי היה בזמן, והיירוט החטיא את הטיל".
מערכת "שוס הדרך" מוסרת תנחומים למשפחות, מייחלים שלא תדעו עוד צער.
ריכוז כתובות לניחום אבלים
* משפחת אלימלך (שרה ורונית ז"ל): רחוב העליה 7, קומה 2, דירה 5, בית שמש
* משפחת רווח (גבריאל ז"ל): רחוב הנשיא 49, בית שמש.
* משפחת כץ (אורן ז"ל): רחוב הרצל 2, דירה 1, בית שמש.
* משפחת כהן (ברוריה ויוסי ז"ל): רחוב סיני 52, בית שמש (בבית משפחת צפרן).
* משפחת ביטון (יעקב, אביגיל ושרה ז"ל): מלון גרנד קורט רח' סנט ג'ורג' 15, ירושלים.
