"חנן אהב מוסיקה טובה, לבלות וליהנות", סיפרו השבוע בכאב המשפחה והחברים למערכת "שוס הדרך. "הוא אהב את הים, אהב להיות עם הילדים, אהב לתת ולתרום עבור אנשים שלא היה להם. זו אבדה גדולה", אמרו.
חנן עמר ז"ל (38) נולד במושב מחסיה, בן למשפחה מאוד מוכרת במושב ולאחרונה עבר להתגורר באשקלון. חנן ז"ל היה ספר מוכשר ומגיל מאוד צעיר סיפר את חבריו, את משפחתו ועבד כספר במספרה מאוד מוכרת באשקלון. ביום שבת הארור ב-7.10.23, הוא נסע עם חברו עופר עודי לפסטיבל "נובה" לבלות וליהנות ממוסיקה טובה ונרצח על ידי מחבלים שחדרו לישראל ולא השאירו לו ולאלפים אופציה לבחור בחיים. הוא הותיר אחריו משפחה גדולה, חברים, אישה ושלושה ילדים, אבישג בת 13, נועם בן 11 ואיתן בן חמש וחצי.
השבוע כל הקרובים לו כתבו מילים לזכרו, על מי הוא היה בחייו, מה הם זוכרים ממנו וכמה חשוב שהוא ייזכר מעתה ועד עולם.
"הוא היה ילד טוב", מיררה בבכי אימו, יולנדה. "הוא אהב את כולם, במיוחד את הילדים שלו. אף פעם לא אכזב אותי או התחצף אליי. היה איש משפחה, עם חיוך על השפתיים וכובש לבבות. היה איש שיחה, אוהב ומלא בחסד", יולנדה ממשיכה. "אפילו במותו ניסה לעזור לאחרים".
מה היית רוצה שיזכרו ממנו?
"את הכל. בעיקר את החיוך שלו וטוב הלב. שאני אומרת את הכל, אני מתכוונת לזה. כי הוא היה טוב וכל החיים שלו זה היה רק טוב אז אני רוצה שיזכרו הכל".
מתי הייתה השיחה האחרונה שלכם?
"יום שישי לפני שבת 06/10/23 בשעה "17:00.
מה הוא אמר בשיחה?
"ניסיתי לשכנע אותו לבוא שבת, והוא אמר שהוא רוצה להיות עם הילדים. אמרנו שבת שלום, חג שמח ואמרתי לו שאני אוהבת אותו. וככה הסתיימה לנו השיחה".
איך הגבת שגילית על מותו?
"הייתה לי תקווה שאמצא אותו, הייתי בטוחה שהוא מתחבא. לא האמנתי ועד היום אני מסרבת להאמין. אין באמת תשובה לשאלה כזאת. אבל סיפרו לי שהוא הגן על שתי נשים עם הגוף שלו וככה אני מכירה את הילד שלי – גיבור".
איך איתרתם אותו? תוכלי לשתף?
"בזכות הנכדות שלי קרה המון. נועה ושירז פתחו חמ״ל בבית והפכו את העולם כדי למצוא אותו. בבוקר יום שני נועה ניסתה לחייג לחנן והטלפון היה זמין. אבל אף אחד לא היה בקו השני. ואז התחלנו לנסות לחייג, דיברנו עם המשטרה שתנסה לעשות איכון לטלפון ואיכנו אותו ברמת גן. כשדודו השכן שלנו חייג, ענה מישהו וביקש לשוחח עם מישהו מדרגה ראשונה. הוא הגיע מהר לבית שלנו ונתן לילד שלי אסף את הטלפון. אסף השתולל והבנו שהגרוע מכל קרה".
מה הוא אמר לו?
"הוא אמר לאסף 'מצאתי את חנן במיגונית שוכב על שתי נשים, הוא נרצח בוודאות. לקחתי לו מהכיס את הפלאפון והכרטיס אשראי'. התקשרנו למוקד 105 מוקד המשפחות וסיפרנו להם מה הבחור אמר. הם אמרו לנו לא להתייחס לאף אחד ועד שלא באים לבית שלנו כלום לא ודאי. ונועה הנכדה שלי החליטה שהיא מתקשרת לחברת קדישא באשקלון אומרת להם, שהיו פה שהודיעו לנו שחנן נרצח. ואז אמרו לה שחנן נמצא בראשון לציון. היא התקשרה לחברת קדישא בראשון לציון שם סירבו לתת לה מידע. אך היא התעקשה שכבר הודיעו לנו, ואנחנו רק רוצים להעביר אותו לבית שמש וכשהבחורה על הקו אישרה לה את זה – שלחנו את שי בן דוד של חנן לדאוג להעברה שלו לבית שמש וככה הצלחנו להביא את חנן לקבורה מהירה".
מה הדברים שהוא היה נוטה לומר הרבה?
"תמיד היה אומר שהוא חיי למען ילדיו ואם צריך את העיניים שלו הוא ייתן להם. חנן היה ילד טוב, מיוחד ואהוב. זכינו בילד הזה ל-38 שנה, האובדן של חנן שבר אותנו שוב, אחרי שאיבדנו את הנכד שלנו. עכשיו אנחנו חווים אובדן שוב של הילד שלנו היקר. האבל הוא אבל גדול לכל עם ישראל, אנחנו לא לבד אני רואה את הכאב של כל עם ישראל. ומשתתפת בצער כל המשפחות".
"חנן היה התינוק הכי יפה בעיר", המשיכה אחותו תמר. "היה לו אור מיוחד וחן מיוחד והחן והאור הזה לא מש מפניו גם כשבגר. הוא היה מחייך והעיניים שלו היו נסגרות עם הלחיים ומיד גרם לכולם לחייך מהחיוך המדבק שלו.
"היינו מצחיקים אותו", מחייכת תמר, "רק כדי להדבק בצחוק שלו. היה לו את הלב הכי גדול שהכרתי, לב ענק. אצלו הכל היה פשוט וכל דבר ששאלתי או ביקשתי קודם כל הוא אמר 'לא בעיה אחותי' ואז מחפש פתרון. הוא היה אדם של רצונות הוא רצה טוב ורצה להיות טוב ולעשות טוב. הילדים שלו היו כל חייו הוא היה אבא שלא עשה חשבון לכלום. העיקר שלילדים יהיה טוב ויהיה מה שצריך. הוא אהב לאהוב, ואהב לשמוח, ואהב את החיים. הוא לא יכל לחשוב שיש מישהו שחסר לו, הוא תמיד היה שם כדי לעזור ולתת גם כשלא היה לו.
"אני מסתכלת על התמונות שלו ולא מעכלת שהוא לא כאן", אומרת תמר בצער. "כי הפנים שלו משדרות כל כך חיים, אז איך זה אחי חנן שאתה כבר לא בן החיים? הראש לא מעכל והלב לא מתנחם. היכולת שלו לתת לכולם הרגשה טובה שהוא אוהב אותם באמת באופן מיוחד התגלתה בשבעה שלו, כשכל אחד שבא אמר לי 'חנן היה משהו מיוחד' וכולם הרגישו את זה בעוצמות. אח שלי אהוב ה' יקום דמך ותהה מנוחתך עדן".
"חנן היה בן אדם מיוחד", הוסיף לדבריה אחיו אסף. "היה לו לב ענק, תמיד כשהיו מבקשים ממנו משהו – הוא היה עונה 'מה הבעיה?' והראשון לעזור. תמיד מחייך, אוהב את כולם. בחיים לא שמעתי אותו אומר משהו רע על מישהו. חנן אחי הקטן", ממשיך אסף בעצב גדול, "היה לנו חיבור מיוחד. תמיד דאגתי לך ופינקתי אותך ואתה תמיד פרגנת לי ואמרת כמה אני טוב. בחיים לא פגעת בי, מאז שהיית ילד קטן. חנן אתה האהבה של החיים שלי, רק לאחרונה קנית לי בגדים וכל מה שרציתי, האובדן שלו שבר אותי ואת המשפחה שלי, הבנות שלי קשורות אליו המון. חנן נרצח על היותו יהודי. תמיד תיזכר כגיבור אחי, ואני מתפלל לנחמה גדולה".
אסף, תוכל לשתף בתהליך החיפוש אחרי חנן?
"אמרו לי שאין גישה לאזור המסיבה ורציתי ללכת לחפש אותו, אבל לא הייתה אופציה. אמרו שיש שם עוד מחבלים. אז שלחתי כל מיני אנשים שאני מכיר שעבדו בשטח שם. אני חיפשתי אותו בבתי חולים. היו מלא פצועים הלומים וקיוויתי שהוא שם, הפכתי את העולם למצוא אותו וכל המשפחה הייתה שם לעזור לנו".
איך היית רוצה שיזכרו אותו?
"עם חיוך גדול, עם לב ענק. זכיתי באח הכי טוב. אני אוהב אותו ברמה שאני לא יכול להסביר במילים".
"חנן גיסי היקר מאוד עבורי, עבור בעלי ועבור ילדיי. אני לא מעכלת את האסון שפקד אותנו", אמרה בצער ובכאב שולי גיסתו. "חנן היה אהוב על כולם, חבר טוב ואדם אכפתי, אני לא מאמינה שאנחנו נפרדים גם ממנו. אני מרוסקת לגמרי שאנחנו חווים את זה שוב. אני מאוד אוהבת את חנן ואני מקווה שהקדוש ברוך הוא ינחם את המשפחה שלנו. אוהבת אותך אהבת נפש".
"חנן היה בן אדם מיוחד, אכפתי, אוהב ומסור. אבא מושלם לילדים שלו", אמרה אחייניתו נועה. חנן אהב את החיים מאוד, היה אוהב מוזיקה ובעיקר את הים. אני וחנן היינו חברים טובים מאוד, הוא היה משתף אותי בסודות שרק אני יודעת והיה לנו קשר מיוחד. חנן לא היה רק דוד שלי חנן היה כמו אח גדול בשבילי. תמיד אמר לי שאני הפכתי אותו לדוד בפעם הראשונה ושאני אהבת חייו. עכשיו יש לי בור בלב בצורה של האנשים שאני הכי אוהבת בעולם. חנן ונריה, אחים שלי. חנן שלי תודה ששיתפת אותי בדברים פרטיים שלך, תודה שבחרת בי להיות אשת הסוד שלך, תודה שכל פעם שהיית צריך עזרה ביקשת ממני, זכיתי להיות לצידך בכל דבר שביקשת. תודה שבחרת בי. אוהבת אותך לנצח".
נועה, ידעתם שהוא הולך למסיבה בנובה?
"לא ידענו. חנן לא היה נוהג ללכת למסיבות בשבת והוא גם לא היה מתוכנן ללכת למסיבה. שהוא החליט שהוא יוצא למסיבה כבר היה שבת ואנחנו שומרים שבת. אז ככה שלא היה איך לעדכן".
האם היה לכם מושג מה בדיוק קורה שם?
"שנודע לנו בשבת בבוקר שהיה טבח במסיבת טבע, סבתא שלי (יולנדה אמא של חנן) יצאה מתפילה וביקשה שנבדוק מה עם חנן בגלל כל האזעקות. היא לא העלתה בדעתה שהוא במסיבה. כשהלכתי לטלפון וחייגתי לחנן, חנן לא היה זמין. חייגתי לישראל בן דוד שלנו, וגם הוא לא ענה. חייגתי ללירז, שאלתי אותה אם חנן איתה. ואז היא ענתה לי בבכי: 'חנן היה במסיבה'. הרגשתי שהעולם חרב עליי. פתחנו חמ״ל ואז התחילו חיפושים אחרי חנן. שלושה ימים לא ישנו".
"בשבת בבוקר כשקבלתי את ההודעה שחנן היה במסיבה והוא מתחבא במיגונית וכבר לא זמין. פה הכל התחיל להיות שחור", המשיכה שירז אחייניתו. "חיכיתי כבר שיענה, הייתה לי תקווה ושהוא יחזור. לילות ללא שינה אנחנו יושבים ודואגים, כי אין סיכוי שזה חנן. אבל הבשורה המרה הגיעה – חנן נרצח. זכיתי זכיתי בדוד מושלם 38 שנה", מספרת בבכי. "היה לך עוד כל כך הרבה מה להספיק. חיים שלמים! ואני לא מצליחה לעכל שברגע אחד וכל כך אכזרי הם נגדעו. נרצחת על היותך יהודי, אני לעולם לא אצליח לסכם בכמה שורות את הקשר שהיה לי איתך ולא את החוויות שעברנו, ולא מי שהיית בשבילי, בשביל הילדים שלך ובשביל המשפחה שלך. אגיד בקצרה שהיית דוד נהדר, מסור ונפלא, אוהב, דואג, רגיש ותמיד פה לצידי לכל דבר. תמיד עם חיוך על השפתיים. חיוך כובש. אין יום ואין שעה שאני לא חושבת על חנן חושבת והוזה, הוזה ומתגעגעת מתגעגעת ובוכה, ובוכה את לכתך מאיתנו בטרם עת בגיל כה צעיר. אתה חנן, הדוד שתמיד חיכיתי שכל חג יגיע, שתמיד היה בראש שלי, אני מתגעגעת אלייך. לרגעים שלנו יחד. זכיתי. לנצח אזכור אותך ותמיד תהיה חרוט בליבי. נוח בשלום על משכבך. יהי זכרך ברוך".
"חנן היה בעל, חבר ואיש סוד, חתן, גיס ואבא יוצא מן הכלל", אמרה אישתו מירי. "לחנן הייתה נתינה ולב הכי רחב שאני מכירה. אהב וכיבד את כולם, תמיד שמר על משפחה מאוחדת ואוהבת. הזיכרון הכי חזק שיש לי מחנן זה התא המשפחתי שבנינו, זאת המזכרת הכי טובה שהשאיר ונשמור עליה וננציח את זכרו לעד. חבריו סיפרו עליו שהיה חבר נאמן, שתמיד עזר ודאג לכולם, תמיד חייך ושמר על כבוד. הם סיפרו על כל הרגעים היפים שלהם, על חצי השנה האחרונה שיצאו מלא, הבני דודים שלו היו חברים ממש טובים שלו. יהי זכרו ברוך".
"חנן שלנו האהוב היה כל כולו: לב, נתינה, אור ואהבה!", סיפרה אפרת בת דודתו. "אין אדם אחד שהכיר אותו אפילו שעה קצרה ולא אהב אותו, והתחבר אליו בחיבור מיוחד מיד. בשבילי חנן היה 'חנן מה הבעיה' – כי לא משנה מה יבקשו ממנו, אם יודע לעשות אותו או לא, היה עונה ב'מה הבעיה?' בחצי חיוך הכובש שלו ומיד עושה זאת. גם אם הייתי אומרת לו – חנן, יש מצב אתה מביא לי את הירח? היה אומר לי 'מה הבעיה?' ומביא אותו. כזה היה חנן. זכיתי לחיבוק אחרון ממנו רק שבוע לפני, כשחיבק אותי חיבוק ארוך וחזק מאוד, עד שהרגשתי נמחצת, ורציתי להגיד לו שהוא מוחץ אותי, אבל בדיעבד – לשמחתי פשוט התמסרתי לחיבוק שהיה מכל הלב, והסתבר כחיבוק אחרון ממנו".
"גדלנו ביחד", המשיכה אפרת. "אנחנו בני אותו גיל, ובחצי שנה האחרונה התקרבנו מאוד כמה בני דודים כולל חנן, כשהיינו מבלים מדי שבוע ביחד, כל פעם במקום אחר, שומרים אחד על השני ותמיד ביחד. פשוט זכינו לחוות את חנן בתקופה מדהימה שלנצח ננצור בליבנו. הלב שבור ומסרב להאמין שהוא כבר לא יחזור, מרגיש כמו צלע חסרה שנלקחה מכולנו. אוהבת אותו כל כך ומתגעגעת אליו מאוד".
"את חנן אני מכירה 29 שנה", סיפרה לירז בת דודתו. "אירועים משפחתיים, חגים, שמחות, עצבות, קשר טוב כמו עם כול המשפחה אבל ביום העצמאות האחרון אני חנן וישראל יצאנו למסיבה (הנובה הראשון שלך) ומשם לא עזבנו זה את זאת והקשר שלנו רק התחזק והתעצם, התחלנו לדבר, להתכתב, לצאת יחד, לבלות סופשים שלמים, איך היינו אוהבים לצאת יחד למסיבות, לרקוד להסתלבט על כולם. היינו חבורה בלתי נפרדת. איך הוא היה אוהב את החיים, יא חנן איך היה אוהב להנות, לצחוק, היה אוהב את הטבע את הנופים. ובמקביל היה אוהב לעזור לכולם, לאחד את כולם, לגרום לכולם להרגיש בטוחים, לפזר חיוכים ואהבה, איך הוא היה שליו ורגוע תמיד. היה מעיליו הילה של אור תמיד.
"איך היה צוחק מהשטיות שלי. תמיד שהיה לו משעמם היה מתקשר אלי בווידאו והיינו נקרעים מצחוק מכלום. איך הוא היה מפרגן לי ומייעץ לי תמיד והיחידי שהיה מבחין מתי אני מחייכת סתם ומתי אני עצובה באמת. כול מי שהכרתי לו את חנן התאהב בו מהשנייה הראשונה וכעס עלי שלא עשיתי את זה קודם. למדתי מחנן המון. בין היתר להיות בן אדם סבלני יותר, רגוע יותר, מפרגן יותר, מאמין יותר. אני אוהבת אותך חנן עמר הי״ד. לנצח תרקוד לי על הלב".
"תודה על 21 שנים שזכיתי להיות אחיין שלך", אמר נחמן, האחיין של חנן. "תודה על זה שהיית דוד מושלם ואוהב. תודה שמעבר לדוד היית חבר. תודה על כל האהבה שלך, תודה על ההקשבה שלך, תודה על השיחות שלנו עד אמצע הלילה, תודה על השבתות היפות שלנו יחד רק אני ואתה, תודה על הרגעים הקטנים שלנו ביחד, ותודה על הדאגה שלך תמיד. תודה שהיית חבר אמת, תודה על זה שיכולתי להגיד לך הכל בלי שתשפוט לרגע, תודה שהקשבת לי תמיד, תודה שהיית כועס עלי שהייתי עושה משהו לא בסדר אבל לא שוכח את החיבוק בסוף, תודה שגרמת לי לחייך, תודה שגרמת לי לאושר, תודה על התקופה האחרונה שהיינו כל כך קרובים, תודה על הרגעים שהיית גאה בי, תודה שזכיתי להיות קצת האוזן הקשבת שלך, תודה ששיתפת אותי בדברים שרק אני ואתה ואלוקים יודעים, תודה שסמכת עלי, ואני יכול להמשיך עוד המון וזה לא יסתיים אבל אין מקום כבר. אני אוהב אותך אהבת דם. אתה תמיד תישאר חלק ממני ואת החלק שלך בלב שלי שום דבר לא ימלא אני פשוט אוהב אותך, תשמור עלי מלמעלה, אני מבטיח להיות האח הגדול של הילדים שלך כי אני באמת יודע כמה אהבת אותם אהבת אמת, וכמה היית עושה הכל אבל הכל שיהיה להם כמה שיותר טוב. היית אור לעולם והאור שלך יישאר תמיד אני אוהב אותך אהבת נפש".
"דוד חנן היה דוד מושלם. תמיד שמח ונהנה", דיברה בכאב שרה אחייניתו. "אני בכלל עדיין לא מעכלת שהוא לא יהיה יותר. אני אתגעגע לחיוך המדהים שהיה לו מאוזן לאוזן. תמיד היה דואג ועוזר. אני אוהבת אותו הכי בעולם".
"תודה על החוויות טובות, תודה שתמיד שמרת עליי", דיבר בבכי יותם האחיין שלו. "אני אוהב אותך ומתגעגע ומסרב להאמין שאתה לא כאן".
"חנניה אני לא מאמין שאני יושב מול תמונה שלך וצריך לספוד לך", התחיל את דבריו אלעד כהן חבר טוב של חנן ז"ל. "הכאב מכהה את החושים והצער כמו מאיים להשתלט על כל חלק בגוף. אני בוכה אך שום דמעה לא תספיק ואף מילה לא תיתן מנוח מההלם העצום שמקיף ולא נותן מנוחה. תמיד היית שם, לדאוג לי תמיד לשאול מה איתי. אם זה בשיחה או במפגש או בכל רגע בו היה צורך בחבר אמיתי. היית יחיד ומיוחד שאין שני לו, היית מסוג האנשים שזו הייתה זכות להכיר, היית חבר אמת, היית האיש הנכון בזמן הנכון, היית וכרגע חוץ ממילה זו לא נותר יותר, 'היית'. תודה על חברות אמיתית וטהורה של 30 שנה. על רגעים יפים, על זיכרונות שלנצח יישארו רק שלנו. אוהב אותך לנצח חנניה אהוב ליבי".
"חנן שלנו היה קודם כל ספר על", סיפר אלמוג, המנהל של חנן במספרה שבאשקלון. "הוא היה ספר ילדים הכי מוכשר בעיר. אין ילד שלא הסכים לשבת אצלו בכיסא, וכמובן שהיה יוצא הכי שמח שיש. חנן היה אח שלנו, הרוח והאווירה של הצוות. תמיד היה לו חשוב לגבש ולאחד ולשמח אותנו. בהזדמנות זו נגיד לעילוי נשמת חנן היקר שאין מנוס מלשטח את עזה. אנחנו מחכים ומקווים שהדם שלך לא נשפך לחינם. ה׳ יקום דמך".
"הכרנו בכיתה א'", סיפר פיני חברו הטוב. "זה היה יום הראשון ללימודים. אני יושב בכיתה, בוחן את הפרצופים שנכנסים ולאחרון שנכנס היה חיוך שובב, והוא הסתכל ישר אליי ואני אליו. בהפסקה הראשונה כבר רבנו מכות ושם הנשמות שלנו התחברו. שני ילדים הרפתקניים עם קצב שיש רק להם. הוא היה מחכה בשבת בבוקר שאבוא למושב ומשם צועדים אל תוך היער. ילדות שלמה העברנו שם, בין העצים וההרים והולכים לאיבוד בכוונת כדי שנצטרך לפענח את הדרך חזרה.
"היינו חוזרים בחושך, היינו מדברים על הכל בלי פלטרים, בלי מסכות, שופכים פשוט הכל לטוב ולרע. היה לנו ביטחון לא מוסבר אחד בשני. החוויות, המסיבות, הטיולים, ההפתעות תמיד יהיו. גם ברגעים הפחות טובים ידענו והרגשנו אחד את השני גם כשהייתי בצד השני של העולם ולא היה את כל האמצעים שיש היום. ברגעים של בדידות וקושי תמיד הוא ידע להגיע אלי בדרך לא דרך, ואומר לי: 'מה איתך אחי? אתה לא בטוב אני יודע'. ממש מפתיע משום מקום. הוא תמיד ידע וגם ידע איך להפוך את המטבע. תמיד אופטימי, תמיד רואה את הטוב ותמיד מחזק תומך ואוהב. תמיד. זה חנן. צדיק עולם וחבר נפש".
רגע לפני סיום הריאיון, הילדים של חנן ז"ל רצו להצטרף לכתבה ולהגיד כמה מילים על אבא.
נועם: "אבא היה מצחיק, היינו אוהבים לאכול שווארמה ביחד וללכת לים. אבא היה מלמד אותי לרכוב על אופניים גם את איתן הוא לימד. הוא לימד אותנו לגלוש, היינו חשובים לאבא הוא תמיד נתן לנו אהבה".
אבישג: "אבא חייכן, מצחיק, מבין תמיד היה בשבילי לכל דבר, היינו חברים טובים. תמיד דאג לי ואף פעם לא ביקשתי משהו והוא החסיר ממני. כל מה שרציתי קיבלתי. היינו אוהבים לשמוע מוזיקה ביחד, לטייל, לאכול גלידה ושווארמה, היינו עושים הרבה צחוקים".
משהו אחרון שהייתם רוצים להגיד לאבא?
נועם: "שאני אוהב אותו ומתגעגע מאוד ואני רוצה שהוא יחזור".
אבישג: "שאני מצטערת אם פגעתי בו, שאני אוהבת אותו ומתגעגעת אליו. שהאובדן שלו שבר לי את הלב ולנצח אני אנציח אותו".
מערכת "שוס הדרך" מרכינה ראש לזכרו של חנן עמר ז"ל, שהציל נפשות בגופו במיגונית בקיבוץ רעים ונרצח על ידי מחבלים במהלך פיגוע טרור של החמאס. אנחנו שולחים למשפחה, לחברים, לדודים ולבני דודים, לאחיינים ולאחייניות, לילדיו, לאישתו ולכל מי שלקח חלק בכתבה – שלא תדעו עוד צער. יהי זכרו ברוך.
