מייסד עמותת "ידידים" מאיר ויינר (43) נפטר בשבת האחרונה, לאחר שהתמוטט בביתו ואושפז במצב קשה בבית החולים שערי צדק בירושלים. ויינר ייסד כאמור את עמותת "ידידים" בשנת 2006 לאחר שלילה אחד התקשר אליו מכר וסיפר שהוא תקוע עם רכב שהתחמם בכביש 443. ויינר שאל מי נמצא באזור ויכול לעזור עם מים לרדיאטור. בתוך דקות אחדות נחלץ לעזרתו של הנהג המקורקע אדם שהיה בדרכו באותו כביש, ואף הצטייד במיוחד עבורו במים בתחנת דלק סמוכה.
הארגון מונה נכון 2023, כ-58,000 מתנדבים ומתנדבות מכל גוני הקשת הישראלית.
ארגון זק"א ספד לויינר: "ארגון זק"א אבלים על פטירתו בטרם עת של איש החסד והמעש רב פעלים מייסד ארגון ידידים המתנדב היקר והמסור מאיר ויינר ז"ל, – צוות מו"ע".
אליהו כהן:
"מאיר ויינר. עם החיוך הרחב והפנים הזוהרות. שאומר לך 'בוקר טוב' בחגיגיות, 'ערב טוב' בלבביות. זה שלבו הענק נדם לפתע. לב שידע להזרים לכולם, להעניק לכולם. ותמיד בכמויות של חמצן ובעודף אנרגיה. ר' מאיר הצדיק, מראשוני המתיישבים, כבר אז היה פעיל בעוצמות של נתינה ומתת"
אליהו כהן, שכנו הקרוב כתב לזכרו של הרב מאיר ויינר: "'יבוא ידיד… ויתכפרו בו 'ידידים'. 'נשבת נועם שבת במוצאי השבת', בישרה מודעה עם אותיות שחורות על רקע לבן. ר' מאיר איננו. שכננו היקר מהקומה הראשונה. כן, מאיר. מאיר ויינר. עם החיוך הרחב והפנים הזוהרות. שאומר לך 'בוקר טוב' בחגיגיות, 'ערב טוב' בלבביות. זה שלבו הענק נדם לפתע. לב שידע להזרים לכולם, להעניק לכולם. ותמיד בכמויות של חמצן ובעודף אנרגיה. אני זוכר את הימים הראשונים שהגענו לכאן, ל'כפר ברכיה', רחוב רבי ברכיה הכל-כך מוכר לכם, בקצה הרחוק של שכונת ד'-4 בבית שמש המתחדשת. והוא, ר' מאיר הצדיק, מראשוני המתיישבים, כבר אז היה פעיל בעוצמות של נתינה ומתת.
"כשהוחלט, למשל, על הקמת 'אוהל בית הכנסת' הראשון בשכונה ע"י תושבי המקום ועל צבאם שכננו היקר איש החסד והמעש, הרב שמחה אורלינסקי שליט"א, נעשתה מגבית מיוחדת להתרמת התושבים החלוצים. בחסדי שמים נתרמו סכומים יפים, והאוהל הנכבד הוקם לתפארת תושבי השכונה, ספרדים, ליטאים וחסידים כאחד. בין כל התורמים הנכבדים היה אחד שנתן מהונו למשך למעלה משנה בנתינה עצומה שאין לה גבולות. כן. היה זה רבי מאיר ויינר ז"ל. הוא החליט להעניק לבית הכנסת ולמתפללים, בטבעיות אופיינית וללא כל בקשת תמורה או כבוד – את החשמל והמים היישר מביתו שלו. על חשבונו. חינם אין כסף. כשמו כן הוא, הלא כן: 'מאיר'. מאיר לכולם, מאיר לעולם. וכך, זכו רבים וטובים, כל זמן שהיה האוהל קיים על תלו והתנהל בחסדי שמים באהבה ואחווה שאין לה אח ורע, ליהנות מזיו אורו הנעים. להתפלל. ללמוד. להתבשם. וזכורני בליל שבת אחת, חמה ולוהטת, איך לא ידענו, תושבי המקום, להשית עצה לנפשנו בשרב הכבד. ושוב היה זה הוא, ר' מאיר היקר, שהציע בכזו ספונטניות: 'מה הבעיה? תעלו אליי, לסלון'… וכך הוה. אחד ועוד אחד ועוד אחד… עשרה, עשרים, אולי שלושים. ישובים בסלון הממוזג. 'לכו נרננה'… 'לכה דודי'…'. השבת, נועם הנשמות…
"אח. כל כך התפללנו והעתרנו לשוכן מרומים שיבטל את הגזרה הקשה. עוררנו רחמי שמים ובראנו לו סנגורים בדמות כל אותם ניצוצות אור וטיפות מים שהיו לעזר ולאחיסמך להמונים. זיכוי הרבים, חסד, נתינה. אך בורא עולם חשב אחרת. 'יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים' (מנחות נג.).
"כל כך רבים נעזרו ונעזרים וייעזרו בארגון הנפלא 'ידידים'. אין כמעט אחד שלא נזקק לשירותיו. שלא קיים שיחת טלפון בהולה, מתחננת, עם נציג הארגון, כשגילה תקר ('פנצ'ר') פתאומי בגלגל הסורר. נתקע בשולי הכביש בשל תקלה לא ברורה. 'הרכב לא מניע'. 'נגמר לפתע הדלק'. 'שכחתי את המפתחות בסוויץ'…', ועוד כהנה מקרים ואירועים כה מוכרים בפסיפס היומי המזדמן. ולא רק 'ידידים'. אלא גם ל'איחוד הצלה' ולארגוני חסד נוספים וטובים דאג לחבר את עצמו. את יישותו. מהותו. לעזור. לתת. זה בדם. מה נאמר ומה נצטדק. כנראה שגם שם, למעלה בשמים, זקוקים ל'ידידים' שכאלו. זקוקים ללב החם והרחב שלו. לחיוך השובה. להרעפת החיבה ולהענקת האהבה. כה תחסר לנו, מאיר. אנא, אל תשכח לעשות שם למעלה את מה שכל כך אהבת לעשות כאן למטה. המשך 'ללחוץ' תחת כיסא הכבוד על המקשים הנכונים. בקש על כולנו רחמים מרובים. העתר והתפלל לשוכן מעונים, שישלח אלינו, עמך ישראל ה'ידידים', את משיח צדקנו ברחמים. שלום, ידיד".
יהודה הרציג, חברו הקרוב:
"היה לו את העניין הזה שהוא מאוד נרתם לעזור, בכל רגע ובכל שעה ביממה והדבר הזה בא לידי ביטוי שהוא מצא את עצמו לא פעם ולא פעמיים בשעות הקטנות של הלילה הולך לחלץ מישהו בלי דלק, או מישהו שתקוע בלי כבלים, במרחק של כמה שעות נסיעה מהבית"
"הכרתי את מאיר כשעברתי לגור במודיעין עילית והוא התגורר שם גם", סיפר חברו הקרוב יהודה הרציג, "היינו יחד בכל ההתנדבויות. אם זה במד"א, הצלה, זק"א, עזר מציון, משטרת ישראל, ומה לא. היינו יחד ימים ולילות. הוא היה יותר מאח, חבר, איש הסוד שלי ואני הייתי איש הסוד שלו.
"בתחילת הדרך היה לו קיוסק שהיה נקרא 'שהכל' במרכז העסקים במודיעין עילית", נזכר הרציג, "זה היה מקום לכל דיכפין, מאדם שאין לו איפה להרגיש אבא חם, דמות מחבקת, נהגי מוניות שאהבו לשתות דווקא שם את הקפה שלהם כי הוא הכין להם בדיוק את מה שהם רוצים, הוא ידע כל אחד מה הוא רוצה ואיך הוא רוצה, אנשים שהיו באים מהבוקר עד הערב רק לכמה דקות להניח את התפילין ולקבל משהו מתוק על הדרך, זה היה מקום שהיו מתאספים שם כל המי ומי, זה לא היה מקום של סתם לבוא לקנות וללכת. גם הבית שלו היה פתוח לכל דיכפין, כולם הרגישו אצלו תמיד הכי בבית".
"היה לו את העניין הזה שהוא מאוד נרתם לעזור, בכל רגע ובכל שעה ביממה והדבר הזה בא לידי ביטוי שהוא מצא את עצמו לא פעם ולא פעמיים בשעות הקטנות של הלילה הולך לחלץ מישהו בלי דלק, או מישהו שתקוע בלי כבלים, במרחק של כמה שעות נסיעה מהבית, כי לא היה מי אחר שיעזור. באחת הפעמים, במחסום מכבים על 443, מישהו עלה בטעות על דוקרנים והצמיגים התפנצ'רו לו. מאיר נסע אליו, פירק את הצמיגים, נסע לרמלה והחליף לו צמיגים חדשים. הוא התעסק עם זה לילה שלם בשביל לחלץ בן אדם. ואז הוקם הארגון, זה היה בשנת 2006. אני זוכר את עשרה ג'קים הראשונים שהלכנו ורכשנו בהום דיפו, הייתי איתו ביחד. מאיר אף פעם לא אמר לא וגם העמיס על עצמו חובות כדי לעזור ולהמשיך את הפעילות. הארגון התפתח והוא נתן לאחרים להמשיך ולהוביל את זה. גם בטקס הדלקת המשואות הוא זז הצידה ונתן למנכ"ל לקבל את הכבוד הראוי".
"מאיר הקים את ידידים בשנת 2006", אמר גם מנכ"ל ידידים ישראל אלמסי, "אז היה לו קיוסק מאוד פעיל בכניסה למודיעין עילית, כל העיר הכירה אותו . וכל הזמן הגיעו חברים למאיר וביקשו ממנו כבלים ועזרה. ומאיר אמר בואו נעשה את זה מסודר. הוא פתח קבוצה במירס וקרא לה ידידים".
מנכ"ל ידידים, ישראל אלמסי:
"איש יקר מאוד הלך מאיתנו. מאיר היה איש אשכולות, אדם מדהים, איש של נתינה, איש שלא ראה את עצמו, רק את אחרים, שויתר על האגו שלו ויתר על הכבוד שלו רק בשביל שלאחרים יהיה טוב. בכל המובנים. לקח על עצמו את הסבל של אחרים ותמיד היה אוזן קשבת לכולם"
אלמסי עצמו, במקביל ומבלי להכיר את ויינר ואת ידידים, פתח קבוצת וואצאפ באזור מגוריו וקרא לה כבלים, הוא ביקש גם הוא לעזור בדרכים. בעקבות המיזם סיפרו לו על 'ידידים' ואלמסי חבר לויינר ולארגון וסייע בגדילתו. הארגון היום מונה למעלה מ-65 אלף מתנדבים ומתנדבות מכל גווני הקשת של החברה הישראלית. דתיים חילוניים, יהודים, ערבים, גברים ונשים. "כל מה שמאחד את כולם זו העזרה ההדדית והמוטו שלנו הוא שהשירות כרוך בחיוך בלבד. זה הדבר היחיד שאנחנו מבקשים", אומר אלמסי ומספר, "איש יקר מאוד הלך מאיתנו. מאיר היה איש אשכולות, אדם מדהים, איש של נתינה, איש שלא ראה את עצמו, רק את אחרים, שויתר על האגו שלו ויתר על הכבוד שלו רק בשביל שלאחרים יהיה טוב. בכל המובנים. לקח על עצמו את הסבל של אחרים ותמיד היה אוזן קשבת לכולם. רוחו של מאיר מלווה אותנו ותמשיך ללוות אותנו. ננציח את זכרו", הוא מבטיח.
בשבעה באוקטובר ירד ויינר, כמתנדב זק"א לעוטף. "הייתי איתו בכפר עזה, בבארי, בקיבוצים וביישובים", סיפר הרציג. "אספנו חללים ונחשפנו לזוועות ולמראות קשים. הוא היה שם הרבה מאוד. מאיר היה בחור שלא ראו אותו מתפרק, אבל שם ראיתי אותו מתפרק. המראות שהוא חווה בחודשיים האלו בתחילת המלחמה היו מראות קשים, יכול להיות שביחד עם הכל זה השפיע עליו".
במוצ"ש הקודם התלונן ויינר על כאבים בחזה ופונה לבית החולים. "הוא בחור מאוד חזק ואני אמרתי לכולם שהוא יצא מזה, הוא קיבל 16 שוקים חשמליים וזה בהגדרה רפואית אומר שהוא בחור מאוד חזק והיה נראה שהוא מגיב, הוא התעורר מספר פעמים ותקשר, אם כי לא דיבר. בעצם יום השבת הוא קרס באופן פתאומי. היינו בהלם כולם, אתמול הרגשתי שאני מתפרק ממש. דווקא הוא", נפרד בכאב הרציג.
סגן השר וח"כ הרב משה אבוטבול שהעניק בעבר תעודות הוקרה על הפעילות והיוזמה הברוכה כתב כמה מילים לזכרו: "זכיתי בס"ד לראות ולסייע בהקצת הארגון הנפלא בתחילת השרך ואף נעזרתי בו מספר פעמים. אני שולח תנחומים למשפחה היקרה בשעתם הקשה. בטוחני שנמצא דרך לזכור את פועלו הרב להרבות ידידות ונועם בתוך עם ישראל.".
סגן ראשת העירייה, ומ"מ משה שטרית הוסיף: "איש חסד ונתינה, שהוביל ארגון שמייצר כל כך הרבה חסדים טובים בעם ישראל. בשנים האחרונות זכיתי לשתף פעולה עם 'ידידים' , שמבחינתי מגדירים כל יום מחדש את המושג נתינה. במיוחד בתקופה הקשה בה אנו נמצאים, אני מקווה שהרב מאיר ויינר ז״ל יהיה מליץ יושר על כל עם ישראל."
ראשת העירייה, ד"ר עליזה בלוך ספדה לויינר: "כאב לי לשמוע עם צאת השבת על פטירתו של תושב העיר הרב מאיר ויינר ז״ל. מאיר הקים את ארגון ׳ידידים׳ שהיום הוא אחד מגופי הסיוע האזרחיים הגדולים בארץ. זאת זכות גדולה לבית שמש שאלו הם תושבינו – אנשי חסד מרגשים שפועלים למען עם ישראל במסירות. פטירתו הפתאומית של הרב מאיר ז״ל היא אבדה גדולה ואנחנו נמצא את הדרך כיצד להנציח בעיר את פועלו המבורך.
"במעמד ציבור גדול, מבית שמש ומירושלים וגם כאלה שחייבים לו רגשי תודה עמוקים על עזרתו בשעת צורך או צרה התקיימה הלווייתו בה הר מנוחות בירושלים, הגיעו להיפרד בהר המנוחות במוצ"ש פר 'ואלה שמות'".
